"בישראל, פעם אתה מכתיב אופנה, ופעם אתה קרבן אופנה". לא קשה לזהות באיזו קטגוריה נפל "פרויקט מסלול" הישראלי. חבורה של בוגרי שנקר, פליטי שנקר, מרצי שנקר וליידי אחת נכלאים בסטודיו, והקהל רוטט מציפייה – מי יגיד "כוס אמק" ראשון?
עוד בהיכרות עם המתחרים התגלתה השטחיות שלוותה אותנו במהלך העונה. רוב המעצבים סיפרו סיפורים קורעי לב על ילדות בפנימייה ויציאה מהארון, אבל כמעט אף מילה על החזון האמנותי שלהם לאופנה בישראל. ההכשרה המקצועית של רובם נגמרה איפשהו בשנקר, בעוד שמתחרי סדרת המקור האמריקאית התמחו או התנסו עם מעצבים בעלי שם לפני שחשפו את עבודתם לאומה.
אבל האמת העצובה של המעצבים התגלתה קצת אחרי שפרקו את מטעני האגו שלהם ב"דן פנורמה". לרובם אין ממש passion for fashion, ובריאליטי כמו בריאליטי, הם בילו את העונה בעיקר בהתבכיינות על הטוויסטים במשימות, על העבודה הקשה ואפילו על הזמן שלוקח לשופטים להחליט מי מהם ילך הביתה. ובזמן שהמעצבים לא היו עסוקים בטיפוס על חבלים להנאתם של תיירים בדיזנגוף, ההפקה מילאה שעה וחצי זמן מסך בעיקר בהפסקות סיגריה, בריבים בין המעצבים, ובכל מה שצהוב. תהליך בחירת הבדים, העיצוב והאמירה האמנותית יכולים לחכות. אני עדיין מחכה.
|
אושיות סטייל מנתחות: למה זה לא עבד?
לפחות ידעו לבחור מנצח
לאחר שהמעצבים נשנשו את חומרי העיצוב שלהם למשימת הסופרמרקט, ניצחו במשחק כדורגל כדי להיבחר להיות המעצבים הראשיים במשימת הספורט (כי הרי ברור שבכדורגל מתבטא הכישרון האמיתי של נפש אמנותית) והרהרו במידותיהן של מלכות יופי משנות השבעים, חטפנו את המכה האמיתית לפנים – צוות השופטים.
עם כל ההערכה לשירז טל שעבדה עם הגדולים והטובים, את הכריזמה והקלילות הכובשת של היידי קלום – אין לה. היה נראה שטל מדקלמת במכאניות אמירות משוננות מראש, בלי טיפה של פאן. גל אפל, לעומתה, היה עסוק בלנבוח אמירות סתומות כמו "זה ממש אלנבי פינת קינג ג'ורג'", או "זה לא עושה לי את זה", בלי התייחסות ממשית לכוכבים האמיתיים של הערב, הבגדים. השופטים האורחים היו במקרה הרע אנשים שלא קשורים לתעשיית האופנה, כמו כוכבניות ריאליטי מ"המרוץ למיליון", ובמקרה הטוב אנשים שכן קשורים לתעשייה, אבל בקושי נותנים להם הזדמנות להתבטא על המסך, כמו שקרה לדורין פרנקפורט.
|
פרוייקט מסלול לא לבד
יש לה passion for fashion בכמויות: אייקונית אופנה בת 13.