לנעל הזכוכית הקטנטנה יש תפקיד כפול – מצד אחד - היא מקבעת את סמל תמצית הנשיות הכנועה והכבולה, ומצד שני מסמנת את האופציה לשימוש בכוח המיני שיש לאישה השואפת לשדרג את מעמדה החברתי או הכלכלי.

סיפור סינדרלה הוא יבוא סיני. שם, נהגו משפחות האליטה לכפות את רגלי בנותיהן.

זו הייתה דרכם לכפות צניעות על האישה ולהפוך אותה לתלויה לחלוטין בגבר, על ידי שלילה חלקית של יכולתה לנוע.

המקור למנהג, אומרים, הוא בקיסרית טאקי מן המאה ה-13 שנולדה עם 'כף רגל קלוטה'.

המסורת הסינית מעודדת חיקוי של המאפיינים הפיזיים של אנשי המלוכה וכך הפכה כף הרגל המוקטנת לסימן מובהק של יופי נשי.

הסגידה לכפות הרגליים הכבולות, נשאה סממנים תרבותיים של פטישיזם.

כף רגל של 3 אינטש, נקראה "לוטוס הזהב" על שם הפרח שנחשב לאידיאל אירוטי. גם צעדיהן הלא יציבים של הנשים (והאופן שבו הן מטלטלות את גופן בגללם) נחשבו למושכים מינית.

הכבילה הסינית היא תהליך כואב בו ארבע האצבעות נלחצות יחד, הבוהן נכפפת לאחור, עצמות העקב נשברות והקשת מקבלת עיקול גבוה.

נעל העקב המערבית היא חיקוי ויזואלי של הרגל הכבולה – הגבהת העקב נותנת אשליה של כף רגל קטנה, הקשת מעוקלת בהגזמה וההליכה על קצות האצבעות גורמת לתנועה מתנדנדת.

(אז אנחנו – לא שוברים עצמות, אבל בעינויים – אנחנו מבינים לא פחות טוב מהסינים.)

"הגיהנום-על-עקבים" של ימינו כבר הוגדר כך ש"ההבדל היחידי בין הנשים הסיניות המסכנות שתנועתן נשדדה מהן, לנשים המערביות המודרניות, נעוץ ביכולת להוריד את הנעליים בסוף היום וללכת בלי"

מבחינת המבט הגברי – הדברים ברורים. נעליים גבוהות עקב, שולטות בתנועת האישה ונותנות לה מימד אירוטי, גם הכבילה נתפסת פעמים רבות כבעלת משמעות מינית.

אלילות המין האמריקאיות של שנות ה-50 (מאי וסט, מרלן דיטריך, ג'יין מנספילד) מעולם לא נצפו כשהן נועלות נעליים שטוחות. ההגבהה ה"מעוקבת" שלהן הייתה חלק בלתי נפרד מהתדמית הסקסית שהן שידרו.

מאז ועד היום נעליים הם הפטיש הנפוץ ביותר, הן בהקשר המיני (בעיקר עבור גברים) והן בהקשר הסוציולוגי (בעיקר עבור נשים).

מההיבט האקו-פמיניסטי, נתפסת הנעל כסמל ליחסם של גברים למשאבי הטבע. יחס של ניצול בלי חשבון ושעבוד, ודומה ליחסם אל נשים.

הנעל, על כל משמעויותיה, היא זו שרומסת ודורכת על האדמה.

מההיבט הנאו-מצ'ואיסטי, זה פשוט מחרמן אותנו לאללה. 

נעל העקב משרתת פנטזיות גבריות על שעבוד והכפפה, אבל ב"מלחמת המינים" יכולה הנעל להיתפס גם ככלי נשק שמופנה אלינו. זו לא רק ההגבהה שמצמצמת פערי גובה בין נשים לגברים,  אלא גם העקב המחודד והחרטום הקטלני, שיכולים, ללא אזהרה, להינעץ לתוך איבריו הרכים של גבר.

נשים רבות מדווחות על העצמה מינית בעקבים, העצמה שמתורגמת לתחושת כוח כללית יותר.

כך או כך, התשוקה המודרנית לנעליים, התרחקה כבר מזמן מן הצורך למצוא חן בעיני גברים, היא פשוט ביטוי לחמדנות קפיטליסטית.

היכולת לקנות נעליים יקרות מעצימה נשים. לאו דווקא מול הגברים, אלא מול נשים אחרות.

נעלי העקב הן חלק מהאתוס הבונה תדמית של אישה סקסית (כמו חזיית פוש-אפ, או לק אדום לציפורניים) ובד בבד משמש כמסמך הצהרת כוונות נשית – יש לי טעם, סגנון, מודעות עצמית, ומספיק כסף כדי להשקיע בזוג ג'ימי צ'ו.

קארי בראדשו מ"סקס והעיר הגדולה," תרמה רבות לענף הנעליים וללגיטימציה שנשים קיבלו לנעול נעלי יוקרה על מדרכות העיר, ולא רק במסיבות קוקטייל נוצצות.

כנראה שהכאב הוא משני, לעומת ה"קליק-קלאק" הנחשק שמשמיע זוג סנדלים גבוהי עקב על המדרכה.

בהשמע הגונג, מסתבר שבתוך כך קיבוצניקית שחזרה מחליבת בוקר במגפיים מרופשים, מסתתרת אימלדה מרקוס שרק מחכה לעלות על סטילטו, וגם מדענית מוח עם דוקטורט מ'ייל' לא תתאפק ותשאל את השאלה ששואלת כל אישה בעולם –

 "יש לכם את זה גם במידה שלושים ושמונה ? כן ? וב-ורוד ?"