אני לא אכתוב על איך החברה שלנו מתדרדרת ופני הדור כפני המדינה או משהו כזה. הרי זה נורא טרחני, פלצני ומעצבן. לא באמת היה כאן יותר טוב. אני חושבת. מאז ומעולם אנשים העדיפו מה שנקרא בבוז – רדידות, או בידור, אם אתה מהזן המפרגן.

לי יש סיבה מוזרה לצפות בדוגמניות. הנה היסטוריה שאני רוצה למחוק מהביוגרפיה שלי: לפני טריליון שנה, כשהייתי בת 16 בערך, העברתי חודש וקצת במה שנקרא דוגמנות. בימים ההם בטי רוקוואי הייתה אלילה, עדי ברקן היה מגלת התגליות הרשמי של ישראל ותצוגות האופנה בקניונים/ בתי מלון ומועדונים לחיילים, היו חלק אינטגרלי מתוכנית הבידור, לפני או אחרי הבינגו. איך שהוא, בעקבות טיפשות הגיל, מצאתי את עצמי מדדה על נעלי עקב בביקיני או חליפות עדכניות מול כל מיני מזילי ריר. מביך, אבל יש תמונות לתיעוד הזוועה. עדי ברקן פגש אותי באירוע משפחתי ולאחר שקיבל איום על חייו פן ינסה להתחיל אתי, הגעתי לסטודיו שלו. הוא צילם, העביר את התמונות לבטי רוקוואי ושלח אותי למארגנת התצוגות הכי נחשבת באותה תקופה. הו, כמה מביך זה היה. אל הפגישה עם בטי הגעתי מלווה בצייד, היא העיפה מבט בתמונות, העיפה מבט בי ואמרה בקול דרמטי: "את מתאימה, למרות שיש לך בעיה עם האף. הוא עקום." עם האף? הזדעפתי. שהרי מדובר באיבר היחיד בגופי ובפרצופי אתו אני שלמה לגמרי. עם האף? לא הרגליים? הישבן? הגובה? "האף? את בטוחה? "מה יש לאף שלי?" שאלתי במה שנקראה חוצפה ובמחוזות עסקי הדוגמנות מסמן "זאת עושה בעיות, היזהרו מהילדה". "הוא פשוט עקום" הסבירה לי הגבירה "אז רוצה להשתתף בתחרות?" הסכמתי. מזל שתאריך התחרות נקבע לכמה חודשים לאחר מכן ומזל שבמהלכם התפכחתי. אחרת מי יודע איפה הייתי היום.

בכל מקרה, את החודש שלאחר מכן העברתי בשוטטות ברחבי הארץ, והצלחתי, אפילו, לעשות כמה פרוטות מהדבר המביך שנקרא תצוגות עממיות. חודש שלם של "את הדובדבן שבקצפת" מערסים מיוזעים בצפון הארץ וכמה שקלים כדמי כיס. אחרי חודש, מארגנת התצוגות אמרה לי: "תשמעי, לפני שאת הולכת לתחרות, את חייבת לדבר עם הבחור הזה, הוא צלם בחסד ("והוא יעשה ממך כוכבת" חשבתי עוד הרבה לפני שזינזנה עלתה על המסך).

כשצלצל הבחור והזמין אותי לפגישה מיידית אצלו בסטודיו, משהו במהירות שלו הלחיץ אותי, קבעתי, מתוך ידיעה שלשם (או לשום מקום בתחום הזה), אני כבר לא אגיע. אז לא ידעתי שכמה שנים לאחר מכן אפגוש אותו בדרך אחרת ובסוף, מה אתם יודעים, אתחתן אתו. אבל זה סיפור אחר. מה שרציתי לומר, שלאור הנסיבות, בעיקר זו האחרונה, יצא לי לראות ולפגוש ולהכיר מקרוב את התעשייה. בעיקר את השלב ההתחלתי. וברור שהדברים לא עובדים כך וברור שבחיים זה הרבה יותר פשוט או הרבה יותר מסובך. אבל דווקא בגלל כל הדברים האלה, נראה לי שהדוגמניות 3, הולכת להיות הדוגמניות 3 וזהו. לא בגלל שאין שם ממש בחורות מפילות, לא בגלל שאף אחת מזוכות הדוגמניות לא הפכה לדוגמנית על, ובכלל לא קשור לכך שקארין – אני סלב בעיר שלי – קיצצה את שיערה ועדיין היא לא ממש השתנתה. לא בגלל העובדה הידועה שהבדיחה על חשבונן, ולא בגלל שלימור הטבריינית שמנקה ("בגלל זה הן (הרוסיות) נראות טוב בעוד 30-40 שנה ואנחנו (המרוקאיות) נראות ככה" ) נורא מאמינה בעצמה. וזה לא קשור לכך שאודישן מזכיר לי תחרות כלבים (וגם זה משהו שצריך להיעלם מהעולם).או שכל הבנות רוסיות, וכן, גם הידיעה שנטלי עולה על שאר הבנות בגלל הרזומה שלה במלכות היופי לא מפריעה לי. רק העובדה שהתוכנית כה משעממת עד כדי התערבות הפקה מטופשת להחריד בדמות תאונת דרכים קטלנית ומסיבת ריקודים בתחתונים וחזיות. יא רייט, בנות תמיד רוקדות בעירום כשהן ביחד. זה התחביב שלנו וכך נראות כל פגישות החברות. תסתכלו על מיקי בוגנים ותבינו, אפילו הוא ("היא נראית כמו סבתא מרוקאית שגילתה שהנכד שלה הומו") כבר לא מצליח להוציא משפט אחד מצחיק מהפה שלו, אפילו הוא, כבר נורא משועמם מעצמו. וזה בעייני, מסמל את הסוף.

תמונה: אתר התוכנית "הדוגמניות"