בלוח השנה של מצולמות מלצריות הרשת בחדרי השינה שלהן בתנוחות מגרות לרוב כשהן לבושות בפריטים של רשת האופנה האמריקאית אמריקן אפרל. העובדה שלא מדובר בצילומי קמפיין אלא בלוח שנה, מה שמטקבק עם תרבות לוחות השנה הסליזים שנתלים במוסכים, העובדה שהמלצריות הצעירות- מוכרות המזון, מוצגות באופן מיני בצילומים ומוכרות בשר ביום – כל אלה יצרו קישור מנג'ס של בשר מוכר בשר.

במקרה הזה גם מדובר בצעירות שבאו למלצר ופתאום גם מקדמות את הרשת עם
חשיפת הגוף הפרטי. וכל זה בטח אחרי שירות מסור שמתגמלים עליו בטיפים עם
שכר בסיס סימלי. תשלום גבוה הן הרי לא יקבלו על הצילומים כי דוגמניות-על
הן לא.
כל הנתונים האלה יצרו את הבאזז שהרשת בטח ייחלה לו. כל הקולות הצפויים
צקצקו בלשון על הניצול והשוביניזם. "לא נשתוק", הבטיחו ארגוני הנשים מבעוד
מועד וב"אגאדיר", בינתיים מן הסתם, ספרו את הידיעות
אם לא היה מדובר ברשת בשר, הרי שלפנינו היו צילומי אופנה תמימים בהן בחורות אנונימיות לובשות פריטים של חברת האופנה אמריקן אפרל ומשתרעות מול המצלמה של צלם האופנה דודי חסון.
12 בנות חטובות, סקסיות וצעירות, שאת ההנאה מאקט הצילום אפשר לקרוא בפניהן בקלות יתרה.
כי ניתן לזהות בצילומים עניין סטודנטיאלי של המצולמות בסיטואציה שהופכת אנונימית למישהי מעוררת עניין וסקסית.

כן. רבות ניתן להגיד על הקמפיין של אגאדיר אך ספק אם הוא כה מעניין
כפי שסברו מי שביקרו אותו והתרעמו עליו. גיוס המיניות לצרכים מסחריים,
ובייחוד ההקבלה בין שוק הבשר לגוף האישה, אינם חדשים, כמו גם הבחירה להציב
בפרונט הפרסומי את האדם מהרחוב – עובדי החברה.
השידוך בין רשת ההמבורגרים לבחורות בפוזות פרובוקטיביות למדי אולי
מהווה עליית מדרגה בכל הקשור להחפצה בארץ, אך בעולם להרים גבה על כך
ולזעוק לשמיים נחשב כבר כמה שנים למלחמה בתחנות רוח, שהופכת למיושנת ולא
רלוונטית.

מעניין יותר להתייחס למוצר עצמו ולאמביציות שכרוכות בו וכאן המסקנה
אינה מעודדת. בישראל עוד לא למדו לעשות אמריקן אפרל. הייחוד והאפקט המוצלח
של הקמפיינים של רשת האופנה הקולית טמונים ברעננות שמנשבת מהתמונות.
שם הסקס אפיל, הטבעיות ועור הפנים אינם מרוטשים, מוגזמים או מעוררים
אי נוחות. להיפך. הבחורות בקמפיינים של אמריקן אפרל כה נינוחות ומתריסות
במיניות הלא-מושלמת שלהן, עד שהן מעוררות קנאה מהסוג הנעלה ביותר,
קנאה-חיבה.
בצילומים של "אגאדיר", בהם לקחה חלק פעיל גם קרן ארנלדס, לשעבר עורכת
המגזין "360 מעלות", לא עמדו בפיתוי. השיער אולי מרושל, הכתפיות של החזייה
מציצות, אך הפנים של הבנות זוהרות בלובן פוטושופי וכך גם שאר חלקי הגוף.
גם מוטיב ה"לוליטה" לוקה בחוסר טעם ובעבודת ארט פושעת. כמה בובות דובי
גדולות מדי אנחנו יכולים לספוג בלי להתכווץ מחוסר נעימות?

על רקע הילדותיות המכוונות שכוללת הרבה מיטות קטנות, צעצועים וכיסויי
פרחוניים, הפוזות הנועזות, שאולי היו יוזמתן של הבנות, נראות גסות
ומסורבלות. קצת כמו מודעות לתיירים בבנגקוק.
התוצאה היא חיקוי של הדבר האמיתי. משהו שמתקרב, מתיימר, אבל לא פוגע.
מידיום-רייר. אם ב"אגאדיר" לא ייבהלו מההאשמות השמרניות, ויסיקו מסקנות על
הקונספט והאסתטיקה, אולי בשנה הבאה נזכה למוצר נון שלנטי יותר, שמעורר
פחות מבוכה.
למי שבכל זאת השתכנע - הלוח ניתן במתנה למי שיזמין ארוחה
בסניפי אגאדיר במהלך חודש ספטמבר או עד גמר המלאי. אם אתם מכבדים את
המלצריות אולי פשוט תסתפקו בהשארת טיפ.

