כשגופו מעוטר הקעקועים של איגור חולף על פני המצלמה, במראה אינדיאני וגוף מסוקס, עוברת בראש המחשבה "ככה אמור להיראות חבר שבט". ראוי, ללא ספק ראוי. זה לא מפתיע כשמבחינים בקעקועים השבטיים הרבים שמצוירים על גופו. מעבר להיותם קישוט המעטר את גוף האדם, קעקועי הטרייבל נועדו במקור על מנת לשייך אדם לשבט בו הוא חבר (בארו במקרה שלנו). בשנים האחרונות, אחרי שהתגברנו על הרצון להסתובב לנצח עם קופידון על הכתף ושושנה על החזה, קעקועי הטרייבל המסורתיים זכו לתחייה ונטשו מאחור את השבטים באפריקה ובאזור הפסיפיק לטובת השבט האורבני חובב המגניבוּת.

קעקועי טרייבל ניתנים לזיהוי מרחוק בשל הסימטריה, הקווים הברורים והשימוש בעיקר בצבע שחור. בעוד קעקועים רבים מנסים לייצג את המציאות בציור או להעביר רעיונות מסוימים (שיקום כל מי שיש לו קעקוע שמשלב עלה ירוק), טרייבלים מדברים בשפה אסתטית ועיקרם המראה והאווירה. אולם בשביל השבטים הקדומים בהם החלו קעקועים אלה, הם לא צויירו על הגוף בשם היופי והמגניבות, אלא מפני שהאמינו שהסמלים נותנים להם כוח. אנשי שבט סמואה האמינו שגוף מקועקע כולו הוא השלב האחרון בהפיכתו של נער לגבר, האינדיאנים האמינו שהקעקועים מגנים עליהם בקרב ואפילו כיום, כפריים בבורמה מאמינים שטרייבל באזור הלב יכול להגן על אזור זה מפני ירי. אל תנסו את זה בבית. שרשרת חסינות זה פאסה, הטרייבלים יגנו על איגור מרוחות רעות וחברי שבט תככנים.