לא פעם עמדה טלי רגב עם בתה, ספיר, מול המראה בחנות בגדים, אך שתיהן לא ראו אותו דבר. ספיר ראתה את הצבעים, הנצנצים, הנסיכות והלבבות שילדות צעירות כל כך אוהבות, ואילו אמה ראתה את החולצה ההדוקה מדי או את המכנסיים שלא נסגרים. "הילדה היתה עומדת ומחייכת באושר, ואני, שידעתי שזה לא בא בחשבון, הייתי צריכה להגיד לה שזה לא מתאים", מספרת רגב, גננת במקצועה. התסכול הזה, שחווים הרבה הורים לילדים בעלי עודף משקל, הניע את רגב ואת בעלה רן, איש היי-טק לשעבר, להקים קו חדש לבגדי ילדים במידות גדולות, TR (Totally Right).

השניים פתחו לפני כחודשיים חנות בפתח תקוה, המציעה בגדי ילדים מעוצבים וצבעוניים במידות גדולות. מעצבת הבית היא טל מרקוביץ, בוגרת שנקר. המידות מאורגנות לפי גיל הילד, ובתוך כל מידה יש טווחים. בינתיים הבגדים מיועדים לבני שש ומעלה, ובהמשך ייתכן שיהיו גם מידות לצעירים יותר. אשר למחירים, מכנסי חצאית למשל עולים 85 שקלים, מכנסי דגמ"ח לבנים 120 שקל, שמלות מ-80 עד 120, חולצות טרנינג לבנים - מ-55 שקלים.

בעיצוב הבגדים הובאו בחשבון מאפיינים ייחודיים למידות גדולות, למשל מיעוט כפתורים ורוכסנים, שלילדים בעלי עודף משקל קשה יותר לעתים להתעסק אתם. "גילינו שכמו אצל מבוגרים, גם אצל ילדים יש שתי אסכולות", אומר רגב. "אלה שחושבים שצמוד הוא מרזה, ואלה שחושבים שרחב הוא מרזה".

"כיתתי רגליים בהמון חנויות כדי להרכיב לילדה ארון סביר", מספרת רגב. "תמיד היה לי חשוב שהילדה שלי תיראה אסתטית ויפה, וכדי למצוא דברים סבירים לילדים עם עודף משקל צריך לחפש הרבה. אז מתפשרים. כשמוצאים משהו שמתאים - והדגש הוא על 'מתאים' ולא על 'יפה' - אז קונים. ואם כבר מוצאים משהו כזה, אז קונים אותו פריט בעוד צבע. העיקר שיהיה מה ללבוש".

        מתוך TR, הקו לבגדי ילדים במידות גדולות (תצלום: שי יחזקאל)

"ילד הוא ילד", מוסיף רגב, "וגם אם הוא שמן הוא לא צריך להיראות מרושל או מוזנח. לילדה שלי מגיע להיראות מיליון דולר גם אם היא לובשת מידה גדולה".

ספיר, בת 7, אחת מארבעת ילדיהם של בני הזוג רגב, גם שימשה דוגמנית הבית לקטלוג החברה שהקימו, המופיע גם באתר (trshop.co.il). "כשחיפשנו ילדים במידות גדולות בסוכנויות דוגמנות לא הבינו על מה אנחנו מדברים", אומר רגב. "הצלחנו למצוא כמה ילדים כאלה רק בסוכנויות שחקנים".

טלי רגב מוסיפה: "בתוך העולם של הדוגמניות הדקיקות והפוטושופ והדימויים הלא-מציאותיים, יש גם אנשים וילדים מלאים, ויש להם לגיטימציה. מידה גדולה זו לא מלה גסה. אני רוצה שהבת שלי תתלבש בצורה שתיתן לה ביטחון, שהיא תרגיש טוב".

בעיית הבגדים היא סימפטום למה שקורה לאנשים שאינם מתאימים לדימוי הרצוי, סבורה הפסיכולוגית אורית יוגב, מחברת הספר "רדו ממני" (הוצאת כתר) העוסק בהשמנה; החברה אינה מקבלת ואינה נותנת מקום למי ששונה ולא מתאים. "אתה לא במידה שאנחנו מצפים שתהיה בה? אז לא יהיה לך! כמו מין עונש", היא אומרת.

כדי להתמודד עם הקושי הרגשי העצום בקניית בגדים, היא עצמה הלכה לחפש בגדים עם מטופלות בגיל ההתבגרות. "הן פחדו פחד מוות להיכנס לחנות ולעבור את החוויה הקשה של לעלות עוד מידה ועוד מידה, ושום דבר לא מתאים. זו חוויה שמחדדת את התחושה של החריגות, של השונות. חוויה משפילה".

פעמים רבות, מספרת יוגב, הבעיה של הבגדים יוצרת חיכוכים בבית: "להורים קשה לראות את הילד כל הזמן באותם בגדים. גם ההורים האמפתיים ביותר נשברים לפעמים בנקודה הזאת ומתחילים לכעוס. כי איך זה שלא מוצאים בגדים, ואיך הגענו למצב הזה? הכעס הזה חובר לתסכול של הילד, שגם הוא רוצה ללבוש בגדים חתיכיים ונמאס לו ללכת לחנויות של דודות כדי למצוא משהו שיעלה עליו, והתוצאה עשויה להיות ניסיון למצוא נחמה בעוד אוכל".