בין שלל עבודות הפנטזיה שהיינו מתים לגזור עליהן תלוש, אפשר למצוא את הסטנדרט של צלמי אופנה, מאפרי גוף או צובט הפטמות של ג'ניפר לופז, אבל ישנה חלטורה אחת שמרתקת ומבעיתה בו זמנית כל גבר, וזה להיכנס לכפפות של מנתח פלסטי.

מצד אחד של השתל, בטוח שמדובר בדרים ג'וב של כל נטחן שגיהץ זיעה בבית ספר לרפואה: אחרי הכול אתה מתעסק בהנדסת צורות בז'ז' מ-9:00 עד 18.00, שלא לדבר על אינטראקציה יום יומית עם שאפות ומרשרשים למכביר. אבל מהצד החותך של האזמל, ההתעסקות הכירורגית עם מוקדי התשוקה – פלוס הבאסה של נספחי שאיבות השומן ושיפוצי פנים – עלולות בהחלט לרטש את התמימות של היצר ולשגר כל שפוי לביתן האימפוטנציה ובעיות תפקוד. איך שלא תהפכו את זה, מדובר בג'וב מורכב, ובשנים האחרונות המנתחים הפלסטיים הם חלק ישיר מהתנהלות של כל גבר שזכה לפגוש פנים אל פנים חזה מסיליקון, או סתם לצלול על מחשופים בפארק ולהתפעל מהסימטריה.

אז מכיוון שהנושא בוער וציבור שלם דורש לדעת מי אחראי לשפצור החזה אותו הוא ממשש, נדרשתי לקום מוקדם ולהידבק לכוהן הסיליקון הגדול, ד"ר נמרוד פרידמן, ליום שלם בחייו של מנתח פלסטי – ולשורה ראשונה בהגדלת חזה של כוסית. איך עובר עליו היום, איך זה מרגיש להתעסק עם שדיים במשך כל שעות היממה והאם כדאי להתחלף איתו?

"אני לא משתעמם מלנתח ציצים"

התגלגלתי לרמת גן, למרפאת הקסמים שמכניסה מיואשות עם ביטחון עצמי מרוטש ומוציאה אותן כליגות שופעות עם קלאסה, ולהפתעתי הגעתי למקום יותר נינוח מבזאר של סטלנים. אפילו הלחץ הסטנדרטי כשבאים להנדס שתל אצל רופא השיניים או סתם לקבל שפיץ לווריד של בדיקת דם, לא קיים פה בשיט – במקום זה אתה מקבל מרפאה שלווה באיזי, שגורמת לבאנרים של הגדלת הפין להיראות לא מלחיצים פתאום.

בזמן שהד"ר התכונן לניתוח, הרצתי דיבור זריז עם המנותחת הצפויה, רגע לפני שהחזה שלה עולה על הגרדום והיא יוצאת ממגנטת ריר בכל דיווש ביקיני בחופי הרחצה. "האמת שכבר מזמן רציתי להגדיל את החזה, וסוף סוף קיבלתי את האומץ," מספרת הבחורה החביבה בת ה-23 שביקשה לצנזר את שמה. "כמובן שהיום זה כבר משהו נורא שיגרתי והמון נשים עושות את זה, ככה שזה ממש לא מלחיץ".

אני חייב להגיד לך שמאיפה שאני מציץ החזה שלך נראה תקין לגמרי. למה לשנות?
"תמיד אפשר להפוך אותו ליפה יותר או ליותר מעוצב. לטעמי הוא קצת קטן מדי ועכשיו אני הולכת להגדיל אותו קצת".

הצ'יקה החטובה נשלחה להתכונן לניתוח ולאכול סטלות של הרדמה, בעוד אני נזרקתי לעלות על מדים מגוחכים של אח ולהתכונן לסשן. רגע לפני הטראומה שתוריד לי את המוג'ו לנצח, התחברתי לד"ר פרידמן, שנראה רגוע ומבסוט לפני הניתוח כאילו הוא מעביר סדנת רייקי ולא הולך לחתוך בבשר של ליידי ענוגה. "תשמע, אני כבר עשרים שנה מתעסק בכירורגיה פלסטית, ולמרות שכל ניתוח מרגש כמו הניתוח הראשון, לחץ זה לא מה שעובר בראש – אלא יותר הנאה, ממש כמו סוג של אומנות. תדע לך שלפני שהלכתי ללמוד את זה הייתה לי התלבטות – רציתי ללמוד בבצלאל – אבל לבסוף החלטתי להיות מנתח פלסטי מפני שאני באמת מאמין שזה משלב גם אומנות לצד כל הדברים האחרים, וזה כיף אמיתי".

איך אתה מרגיש עם זה שאתה מעביר כל-כך הרבה ציצים מתחת לידיים? זה לא הופך להיות משעמם באיזשהו שלב?
"אני לא משתעמם מלנתח ציצים; אין שום ניתוח שדומה אחד לשני, ואני מתרגש כל פעם מחדש. אני מאוד נהנה מהעבודה".

חצי שעה, ומול עיניי שוכבת אישה אחרת

נגמר לו הצ'יט צ'אט עם הדוק והגיע הזמן לגשת לביזנס שלשמו התכנסנו כאן. כובע מנתחים, כפפות, מסיכה וכל הבולשיט רק מקסמו את ההרגשה שאנחנו בסוג של ER רמת גן, ומי היה מאמין שכל ההתרחשות הזאת היא רק כדי לעצב מחדש צמד בז'ז'ים. מישהו נתן בגונג והניתוח יצא לדרך. לצד הדוקטור הפעיל והבחורה המורדמת התקבצו שם צוות הניתוח שהיה מורכב מעוד עוזר, שתי מסייעות ואחראי על המוניטור שבודק שלא יתחרשו פלטות לא צפויות. גם פה שוכתבה הפתעה: בניגוד גמור לכל הגוזמאות שמעיפים עלינו בסרטים על רצינות של חדרי ניתוח, החבר'ה פה המשיכו בקלילות האופיינית ורק אני אכלתי זצים של אימה בזמן שד"ר פרידמן שלף את האולר והחיתוכים יצאו לדרך.

זה מתחיל עם שני קאטים קטנים מתחת לחזה ודימומים קולחים שמנוטרלים על ידי סוג של להביור בוער, וקצת מרגיש כמו צפייה בפחחות רכב – רק עם דוקטור סטרילי במקום גראז'ניק מפויח. בראסמי הייתי בטוח שיתקעו אותי מרחק השקפה מלמעלה בזמן האירוע, אבל פרידמן התעקש לשתף יותר מדי פעולה והדביק אותי חצי מטר לידו, איפה שיש את התצפית הכי טובה לנפק התעלפות מביכה או סתם לקבל רימיק לייב לפרדי פוגש את ג'ייסון על שולחן המנתח הפלסטי.

שלב החיתוכים עבר בהצלחה והדוקטור המשיך להשפריץ מלל תוך כדי עבודה, ולהראות לי מקרוב איך שואבים את הדם ומגדילים את החורים המדממים כהכנה לשתלים שתכף יגיעו. אחרי עשרים דקות כבר התחלתי להשלים עם העובדה שהנאה מליטופי ציץ התחרבנה לנצח, אבל פתאום זה נגמר. אני חייב להודות: לפני הביצוע הייתי סגור שהחדרת שתלים שעושים שירות כה חשוב זו עבודה מורכבת ביותר, אבל נאדה. האחות קורעת שתי שקיות של סיליקון מעוגל, מעבירה לדוק והוא משחיל אותם לחורים הפעורים בגוף כאילו הוא החדיר שתיל באדמה. כמה שינוים, כמה הזזות של השתל והופ, יש לנו בייב שופעת על השולחן ורק נשאר לתפור את העסק ולרוץ לשנות את המידה שעל החזייה.

הסאגה נגמרה, הבחורה התחילה לפרפר השכמה ואנחנו קיפלנו המדים ויצאנו מהחדרון. חצי שעה מקס לקח כל הסיפור, חצי שעה קריטית לאותה כוסית שדרשה שינוי ולמי שיזכה בה ויתענג על פרופורציות מושלמות בשארית חייו. כל כך פשוט ומהיר שזה קצת מוריד מההייפ שהחזה הנשי זוכה לו במדרג ההתלהבות האישי שלנו; אחרי כל דאווין הטופלס, כולה מדובר בשני חורים עם מילוי קשיח. חבל שאי אפשר לעצב גם פטמות בהזמנה, אבל השמועות אומרות שזה בפיתוח של נאס"א.

"נשים לא עושות ניתוח בשביל אף גבר"

את המשך היום ביליתי עם ד"ר פרידמן בהצקה מתונה של שאלות ובניסיון להבין אם אני רוצה את החיים שיש לו. "נו, ראית שזה לא נורא בכלל. אמרתי לך שאפשר לעמוד בצפייה של הניתוח מבלי להתכווץ".

מה לא נורא, כרגע ראיתי איך נראה הבפנוחו של הבזז', זה בטח לא החומרים שמייצרים און גברי לאורך זמן. מה שאני רוצה לדעת זה מתי ניתוחי הסיליקון חדרו למיינסטרים?
"אין ספק שכיום ישנה עלייה גדולה מאוד במספרים ובאיכות של הניתוחים. פעם זה היה נורא טאבו, אבל היום נשים מדברות על זה בפתיחות, משתפות אחת את השנייה ומציגות לראווה ומתגאות בזה שהם עשו הגדלת חזה".

בקיצור אנחנו הגברים הלא מסופקים מהסחורה הטבעית של הנשים שלנו סיפקנו לך ולקולגות שלך ים פרנסה?
"אנחנו הגברים כרגיל זוקפים לעצמנו יותר מדי קרדיט. הנשים לא עושות ניתוח בשביל אף גבר אלא בשביל עצמן ובשביל ההרגשה העצמית שלהן. כשנשים באות אלי להתעניין לגבי ניתוח אני מיד שואל אותן מה הסיבות שמובילות לכך שהיא רוצה לעשות את הניתוח, וחשוב שהרצון יבוא ממנה ולא מדרישה של הבעל. אני גם לא מנתח כל מקרה, אם יש כאלו שממש לא צריכות הגדלה אני אומר להן ושולח אותן לדרכן".

המשך השיחה עם ד"ר פרידמן מגלה שעיקר הפציינטיות שלו מורכבות מצעירות בנות 19 עד 30, באותם שנים קריטיות שענטוז גוף ייצוגי וחזה ששוקל הוא מאסט הכרחי בשביל לשמר רלוונטיות. מיד אחריהן מגיעות נשים אחרי לידה, אלה שסיימו להניק יום אחד וגילו שהפטמות מסתירות את הפופיק וחייבים לקרוא לשיפוצניק. "נשים אחרי לידה רוצות להחזיר עטרה ליושנה או לשדרג את מה שהיה פעם, והרבה מהן עושות את זה".

מה לגבי דרישות מוגזמות לשתלי אורית פוקס כאלו או כל מיני ביזאר, לוקח?
"מצטער, אקסצנטרי זה לא אני. אני משתדל להישאר בתחומי המקובל".

היום המשיך בעוד ניתוח, ואז חזרה לקליניקה להמשך פגישה עם מטופלים ועוד צ'יקות שהעבירו חזה תחת ידיו של הדוקטור ושמחו לזמר כמה זה שינה את חייהן. גם את החיים שלי זה שינה; הבנתי באופן סופי שאני גונז לארכיון את החלום להתפזר על ג'וב של מנתח פלסטי. כנראה שצריך אופי בשביל לעשות את הדברים האלה באופן יומיומי, וכמובן שצריך ליהנות מהעניין. "זה אושר אדיר לעשות את זה," מסכם ד"ר פרידמן. "אני לא מאמין בשיטת הסרט הנע, אצלי הסביבה היא סטרילית ורגועה וכייפית גם כמו שבוודאי ראית. אין דבר שאני אוהב יותר מלנתח ולדעת שעזרתי למישהי לשנות את חייה".