"טעימה או חסרת טעם?" זו היתה הכותרת הנפוצה ביותר ברשת, והצפויה למדי, מבין הכותרות הרבות שעשתה בימים האחרונים שמלת הבשר שלבשה ליידי גאגא בטקס פרסי המוסיקה של ערוץ אם-טי-וי שנערך בלוס אנג'לס בתחילת השבוע: שמלה ארוכה, אדומה כדם, עשויית טלאים של בשר בקר נא, מעוטרת ברצועות שומן לבנות ובפיסות דקיקות שהשתלשלו מאמרתה.

מובן שכוכבת הפופ, בת 24, לא הסתפקה בשמלה המדממת: היא הצמידה לה זוג נעליים בשרניות שנכרכו בחבלים כצלי בקר ותיק קלאץ' מנתח קצבים. פיסת בשר עסיסית נוספת נחה על ראשה ככובע ברט. "אף פעם לא חשבתי שאבקש משר להחזיק את ארנק הבשר שלי", אמרה על הבמה, במבט המזוגג האופייני לה, לאחר שהזמרת הוותיקה העניקה לה פסלון בעבור סרטון הווידיאו הטוב ביותר ("Bad Romance"). את נאום התודה שלה היא חתמה בשורות מתוך הסינגל הבא שלה, "Born This Way": "אני יפה בדרכי / כי אלוהים אינו עושה טעויות / אני על המסלול הנכון / בייבי, נולדתי כך".

על טעם וריח אפשר אולי להתווכח, כמו על טיב המסלול שבחרה לעצמה. אולם רגע הולדתה כקדושת פופ מעונה אינו מוטל בספק. זה קרה לפני שנה, בדיוק באותו מקום, בהופעתה בטקס פרסי המוסיקה של הערוץ לשנת 2009. לקראת סוף ההופעה, לאחר סולו פסנתר נמרץ - עם רגל אחת על הקלידים, כמובן - גאגא התנדנדה לעבר הקהל כשידה מושטת לפנים, ודם מלאכותי החל לזרום מחזייתה הלבנה במורד גופה. האפקט היה מטריד ודרמטי למדי. ההופעה נחתמה כשגאגא הצולעת הועלתה לאוויר מתוך ערימת הגופות שסביבה באמצעות חבל שנקשר לפרק כף ידה. כשגופה המכוסה בדם הופנה לעבר הקהל, היא שמטה את המיקרופון מידה והניפה אותה באגביות, תוך משיכת כתף.

ליידי גאגא בשמלת בשר בטקס הענקת פרסי אם-טי-וי. הלהט נעלם | תצלום: רויטרס

לא קל להיות כוכבת פופ סוריאליסטית. לעתים נדמה כי גאגא מנסה בכל מאודה למלא את החלל שהותיר אחריו סלוודור דאלי, מאבות הסוריאליזם בציור: כובעי ענק בצורת סרטן ים, נעליים עשויות פרספקס שקוף, מלאות במים, שבתוכן משייטים דגיגי זהב וספל תה מפורצלן כאביזר אופנתי - הם רק חלק מניסיונותיה הנשנים לשוות לדמותה מעט מן הזוהר הניהיליסטי של הסוריאליסטים. ראוי לציין שגם דאלי עצמו חצה יותר מפעם אחת את גבולות הטעם הטוב במאמציו לזעזע את הסובבים אותו. ב-1934 הוא ואשתו גאלה עוררו את זעמם של עמיתיהם כשהופיעו לנשף בניו יורק לבושים כצ'רלס לינדברג הבן (בנו הפעוט של הטייס החלוץ צ'רלס אוגוסטוס לינדברג) וחוטפו.

לנוכח הביוגרפיה הבימתית של גאגא, שמלת הבשר נראית עתה כתכריכי קבורה. אין זה אומר שהיא תחדל להתקיים בזמן הקרוב - אף שכבר עכשיו מדובר בתופעה שמאריכה ימים הרבה יותר מהצפוי - או שתפסיק להיות הגיבורה של דרמות תקשורתיות נרחבות. אלא שהלהט שהיה סביבה נעלם. לבישת שמלה שעשויה מבשר נא היא מעשה מזעזע? מטלטל? האם אפילו ביקום הניהיליסטי של גאגא מדובר בחציית קו אדום? כל האפשרויות נכונות, כנראה. ובכל זאת, איש מסביב אינו מתרגש באמת. כותרות העיתונים זועקות, אך איש אינו זועם באמת.

אפילו הדוברת של ארגון זכויות בעלי החיים PETA נאלצה לגלות יצירתיות לנוכח התצלום של גאגא לבושה בביקיני מרצועות דקיקות של בשר בקר נא, שהתפרסם זמן קצר לפני הופעתה בטקס על שער מהדורת ספטמבר של "ווג" היפאני לגברים. "התפקיד של גאגא הוא לעשות דברים חריגים, וזה ללא ספק היה מהלך חריג, כי בשר הוא לא משהו שאיש רוצה לעטות על עצמו", אמרה נשיאת PETA, אינגריד ניוקירק, ל"דיילי ניוז". אך זה לא נשמע זועם דיו. בתגובה לשמלת הבשר מסר הארגון כי: "מישהו צריך ללחוש באוזנה של גאגא שמרבית האנשים מגיבים בכעס לשחיטה של חיות ואינם מתרשמים מכך".

דומה כי גאגא הגיעה סוף סוף למעמד הריק הראוי לה. לסקנדלים שהיא מייצרת אין תוקף אמיתי, כמו למשל אלו שעוררה קודמתה בתפקיד נערת הפופ המתריסה מדונה. כציידת של דימויים, גם מראי המקום שלה אינם המקורות עצמם, כי אם הציטוטים שלהם בתרבות הפופולרית. כך למשל, רוב הסיכויים שאת ההשראה לכובע הלובסטר שחבשה באחת מהופעותיה הציבורית אשתקד, היא שאבה מכובע שחבשה איזבלה בלואו בעיצוב פיליפ טרייסי - ולא מסרטני הים הגדולים ששילב דאלי בעבודותיו, לרבות שמלת הלובסטר שיצר עם אלזה סקיאפרלי בשנות ה-30. באותו אופן, סביר להניח כי שמלת הבשר שלבשה בטקס בתחילת השבוע, שאותה יצרו בעבורה המעצב האמריקאי פרנק פרננדז והסטייליסט הצמוד שלה ניקולא פורמיקטי, נולדה בעקבות צפייה בפרק של "דוגמנית העל של אמריקה", שבו נתבקשו המתמודדות לעטות פיסות בשק בקר נא על גופן במסגרת צילומים לכתבת אופנה בבית מטבחיים - ולא משמלת הבשר של האמנית הקנדית ממוצא צ'כי יאנה סטרבק מ-1987.

                         
          ליידי גאגא על שער גליון ספטמבר של "ווג" היפאני. ביקיני קרפצ'ו

בכל הנוגע לכישרון ולנכונות להציג את עצמה במלוא כיעורה, אין מי שעושה זאת יפה יותר מגאגא. לא בכדי היא ליוותה את השמלה בענק ובצמיד תואמים, בעלי מראה יוקרתי, משובצים באבני קריסטל עגולות. ואשר לתצלומי הביקיני-קרפצ'ו, גאגא סחטה את כל המשמעויות האפשריות הטמונות במראה: בשר על בשר, עירום כפול, נערות שער בלבוש מזערי כחתיכות בשר וכו'. אי אפשר להאשים אותה בהיעדר הומור עצמי.

בראיון לאלן דג'נרס לאחר הטקס היא הסבירה את המשמעות האמיתית של השמלה: "אם לא נגן על האמונות שלנו ועל זכויותינו, בקרוב מאוד יהיו לנו זכויות כמו לבשר שעל עצמותינו". הצהרה סהרורית לא פחות מהופעתה - גם על רקע התיאוריה הנפוצה שהמלתחה של גאגא היתה מחאה על התנגדותה למדיניות "don't ask, don't tell", שמנהיג הצבא האמריקאי ביחס להומואים ולסביות בשורותיו.

בסופו של המונולוג הציגה גאגא עותק של "ווג" היפאני עם תצלום השער שלה ואמרה: "אני לא חתיכת בשר". דג'נרס המליצה לה להמחיש את העניין באמצעות לבישת ביקיני מירקות, ושלפה מיד בגד ים מחסה, כרוב וסלרי, וכמובן חצאית חוף תואמת.

במחשבה נוספת, בשר הבקר הנא הוא אולי הדימוי המוצלח ביותר לסיכום שגרת הלבוש של גאגא בשנתיים האחרות: קשה לחשוב על חומר גלם שימחיש טוב יותר את ההסלמה שחלה במלתחתה מחומר לא מעובד, שנעקר ממקומו הטבעי וקיבל חשיפה כה רבה וממושכת עד שהחל להעלות סימנים של ריקבון ולהבאיש. בעבור מי שמתקשה להשלים בעצמו את הדימוי הציורי, הזבובים הם צלמי הפפראצי שעדיין חגים סביבה.