שלושה רצפים מרכיבים את הזמן - עבר, עתיד והווה. ההווה שלי היה איחור. ממש כמו השפן ב"אליס וארץ הפלאות" רצתי ברחובות העיר וצעקתי "אני מאחרת!". לא נעים לאחר, ובטח לא למעצב שעונים.

איתי נוי פותח לי את דלת הסטודיו שלו על גג בשדרות רוטשילד. היסטוריית משפחתו של נוי, 42, מציגה נוסחה כמעט מושלמת לבריאת מעצב שעונים: שורשים יקיים של עמידה בזמנים וכישרון אמנותי שהתבטא בדמות סבתו, דינה שרון, גרפיקאית שיצרה כמה מהלוגואים המפורסמים של ישראל בשנות ה-50, בהם של סבון "אמה" המיתולוגי.

נוי נולד וגדל בצפון הארץ. בגיל 19, כשהגיע לתל אביב, נפגש לראשונה עם מה שיהיה ייעודו, כשנתקל במודעת "דרוש מוכר" לחנות השעונים "ניו טיים" בדיזנגוף סנטר בתל אביב.

ראית מודעה ואמרת - טוב, יאללה, שיהיה שעונים?
"זה לא היה סתם 'טוב יאללה', זה היה הרבה יותר מדליק מזה. הייתי מוקף עשרות שעונים והצלחתי להתאים שעון לבנאדם - ופה זה בעצם התחיל. בהמשך התקרבתי לשען ולמדתי. נהניתי מכל רגע וככה הגעתי ל'בצלאל'. בריאיון הקבלה שאלו אותי מה הייתי רוצה לעשות כשאסיים, ומיד עניתי שאני רוצה לעצב שעונים".
לאחר לימודי הצורפות ב"בצלאל", שם גם הכיר את אשתו הארכיטקטית שירה, הרבה רגעים מוצלחים תקתקו בשעונו, ובהם לימודים בבית הספר M. Des היוקרתי בהולנד וסגירת מעגל כמרצה בכיר ב"בצלאל". רגע השיא בעיניו היה הזכייה בפרס "אנדי" היוקרתי לאמנויות 2007, שאותו הוא מגדיר - היום שבו השעונים שלי נולדו.