אם תיכנסו לבוטיק של ענת מיקולינסקי בקניון רמת-אביב, ותנסו לנחש מי
מהסובבות אתכם היא בעלת הבוטיק, נצר לשושלת אופנה מכובדת, אמו של המפיק
גיא המאירי, ולפי הפרסומים אוטוטו החותנת של השחקנית מיה דגן, רוב
הסיכויים שלא תצליחו לנחש. המראה של מיקולינסקי, ,55 לא תואם את
הקלישאות הוויזואליות של בעלת בוטיק צפונבונית ומיוחסת. היא לא מפוצצת
בבוטוקס, לא עונדת תכשיטים יקרים, השיער שלה לא עשוי והיא לא משתמשת
במייק-אפ. אפילו לא במסקרה. לבושה כטינאייג'רית, עם חולצה פרחונית טרנדית
ומכנסוני חאקי קצרים, צמידי פלסטיק וסניקרס, מיקולינסקי היא עוף מוזר
במילייה
מי ששכנע אותה בסוף להתראיין היה דווקא בנה, מפיק הטלוויזיה גיא המאירי, שותף ב"אבוט-רייף-המאירי," בן זוגה של מיה דגן וסרבן ראיונות ידוע בזכות עצמו. רגע אחרי שנתן את האו.קיי לראיון לקח המאירי מטוס לפיליפינים, לצלם את עונת ה"אולסטארס" של "הישרדות," אבל האס.אם.אסים ממנו, מספרת מיקולינסקי, מגיעים סדיר בוקר וערב. "גיא הוא ילד טוב כמו כל הילדים שלי," היא אומרת בגאווה על בנה בן ה.34- "הוא שולח לי אס.אם.אס מכל מקום בעולם, ברגע שהוא נוחת."
- ובקרוב הוא גם מתחתן?
"באמת? לא ידעתי."
- אה, אז אין חתונה? סתם כתבו?
"אני לא אומרת שיש ואני לא אומרת שאין. אני לא אומרת."
- נו, למתי להכין שמלה?
"גיא ממש לא אוהב שאני מדברת על מיה. שימי לב שהם אפילו לא מגיעים לאירועים יחד, הם באים אחד אחרי השני כדי שלא יצלמו אותם יחד. הוא בכלל לא מצטלם. כשכותבים עליו תמיד שמים את אותה תמונה עם גולף שחור."
- זה די מוזר, הוא הרי היה דוגמן לפני שנהיה מפיק. הוא רגיל להצטלם.
"כולנו ככה. החשיפה לא מעניינת אותנו, העשייה כן."
מיקולינסקי הוא שם נעוריה, שאליו חזרה אחרי גירושיה מאביו של גיא. ולא
מדובר בסתם שם - מיקולינסקי היה שם נרדף לנעליים בארץ לפני 30 שנה.
לחנויות הנעליים היוקרתיות של המשפחה נהרו כולם, בעיקר בחגים ובחתונות,
כדי להצטייד במיטב התוצרת ובשיא האופנה. ב,1925- סביה החייט של ענת עלה
מרוסיה והקים חנות בגדים בשם "מיקולינסקי" בנחלת בנימין בתל-אביב. מהר
מאוד עבר העסק לייבוא וייצור נעליים, והתרחב לחנויות ברחובות הרצל, אלנבי
(החנות המיתולוגית ביותר) ודיזנגוף. בהמשך לקחו על עצמם הוריה של ענת,
ביאנקה ולובה, את ניהול החנויות, ולובה אף נסע לשוויץ והשתלם ב"באלי"
היוקרתי. בין המותגים שהחזיקו בחנות, מלבד נעלי מיקולינסקי שנעשו בייצור
מקומי, היו סרג'יו רוסי, באלי, ניקלס ועוד.
"עד היום ניגשות אלי נשים ומספרות לי בהתרגשות איך הן זוכרות את היום
שבו אמא שלהן לקחה אותן למיקולינסקי לקנות להן את הנעליים הראשונות שלהן
כבוגרות. ראשי ממשלה ונשיאים היו הלקוחות שלנו. אני זוכרת איך האשה של
בגין, שהייתה מאוד מאוד צנועה, הייתה באה ואומרת לאמא שלי 'תני לי נעליים
מהשנה שעברה.' זה היה טירוף. היו לנו 20-15 מוכרים במשמרת, והיינו
מוכרים בדיזנגוף משהו כמו 500 זוגות נעליים ביום, אין מה שישווה לזה.
כילדה התפקיד שלי היה לעמוד ליד אבא שלי, שהתפקיד שלו היה לקבל את הכסף
ולהכניס את הנעליים לשקית. הנעליים האלו היו מחזיקות שנים, לא כמו היום,
שאנשים קונים כמה זוגות לכל עונה. אז אנשים היו קונים מקסימום נעל לעונה,
וגם זה בהגזמה. אבא שלי הלך עם אותן נעליים עשר שנים."
- אז לאן כל זה נעלם?
"דברים השתנו. בשנות ה90- הכל קרה, אנשים חיפשו דברים אחרים והיה
צריך שינוי, בעיקר לשנות את המותגים, שכבר לא היו שמות חזקים כל כך בארץ.
היו אז עוד חנויות יוקרתיות, אבל הם, שלא כמונו, לא השכילו לשנות את
הדברים ברוח הזמן. הם לא עשו את זה ולכן לא שרדו. אנחנו עשינו." ברוח
הזמן, החליטה מיקולינסקי לפני שש שנים להפוך את שתי החנויות בקניון
רמת-אביב ובדיזנגוף לבוטיק שמחזיק לא רק נעליים אלא גם בגדים, אקססוריז
ובעצם כל מה שבא לה, ומיתגה אותו כ"ענת מיקולינסקי." בקניון איילון היא
עדיין מפעילה חנות נעליים תחת השם "מיקולינסקי." "השארתי אותה בשביל אמא
שלי, שהיא בת ,80 והנחתי שיהיה לה קשה להתחבר לסגנון הצעיר בשאר
החנויות. בפועל אמא שלי נמצאת רוב הזמן בחנות בדיזנגוף, והיא הפכה לסבתא
של הרחוב. כל הצעירות באות אליה לקנות ממנה בגדים, מתייעצות איתה ועל הדרך
גם מספרות לה את הצרות שלהן."
בבוטיקים של מיקולינסקי לא תמצאו מותגים מוכרים מאוד. רוב הפריטים
מיובאים מרחבי העולם על ידי בחורות צעירות, שמממנות לעצמן ככה את הטיול.
שימו לב לסטארט-אפ: "יש לי הרבה בחורות צעירות ואופנתיות שפותחות לעצמן
תיק במס הכנסה של עוסק זעיר, ונוסעות פעם בכמה חודשים להביא בגדים. יש
כאלה מברצלונה, יש ברלין, הונג קונג ולונדון. הן באות אלי לפני ושואלות מה
אני רוצה, איזה צבעים, ואז נוסעות ומביאות ואני קונה מהן. הרבה מהן דיילות
שעשו מזה עסק שני, ויש סטודנטיות שסתם בא להן להתפנק ולעשות שופינג,
ושהעבודה הזו תממן להן את זה."
- איך את מגדירה את הסגנון של החנות?
"אני משתדלת לעקוב אחרי הטרנדים. האופנה משתנה היום מהר מאוד. פעם
הייתי מזמינה לחנות לחצי שנה, והיום כל שבועיים צריך להביא את הטרנדים
החדשים. את מתחילה בתחילת העונה עם סגולים וגומרת אותה עם בז."'
מיקולינסקי נמצאת בחנות ברמת-אביב כמעט כל היום ")גיא אומר שהיא נראית
בדיוק כמו החדר שינה של אמא, עם הפמוטים והכל(" ומשמשת כמלבישה. "אני
אוהבת להלביש אנשים עד טוטאל לוק. בגלל זה יש לי הכל בחנות: יש נעל וקשת
ותיק וחגורה, ואפילו בושם שמישהו רקח ומצא חן בעיני אז קניתי. עכשיו אני
אפילו מביאה מתנות לחג."
חוץ מגיא יש לה עוד שתי בנות - מיכל, ,30 שעובדת איתה בחנות, נשואה
לטייס וכרגע נמצאת בחופשת לידה אחרי הולדת בנה הראשון; ופני, ,24
סטודנטית ברייכמן. שתי הבנות גרות באותו בניין ששייך למשפחה, ברחוב ש"ץ
סמוך לדיזנגוף, יחד עם עוד בני דודים ודודות. "אנחנו המשפחה הכי משפחתית
בעולם, והחלום של אבא שלי הוא שכל הנכדים והנכדות יגורו יחד, אז הוא קנה
את הבניין הזה ובאמת כולם גרים בו. אמא שלי, שהילדים קוראים לה 'סבתא
בי,' גרה ליד, וכל בוקר עוברת לראות שכולם בסדר, עושה להם את הכביסות
ומבשלת להם אוכל. זה נורא כיף."
- ומה עם גיא?
"גם הוא גר שם כמה שנים, אחר כך הוא עבר עם מיה לרמת-אביב."
- היה להם משפחתי מדי?
"זו תחנת מעבר נהדרת בשביל כולם. בסופו של דבר כל אחד מוצא לעצמו את מקומו."
- את מתלבשת כמו נערה בת .20
"נכון, אבל לא פתטי. אני לא אלך עם שמלה צמודה מאוד, או עם ג'ינס נמוך ותחתוני חוטיני. אני לא אוהבת להתלבש מבוגר, אני אוהבת גופיות ומכנסונים, אבל תמיד במידה לארג.' למרות שאני רזה, אני אוהבת בגדים גדולים בהרבה ממני. אני לא אוהבת להתלבש מגונדר. לחתונה של הבת שלי באתי עם כפכפי אצבע של אד הארדי. אפילו היא אמרה לי, 'אמא, אולי תלכי למספרה, אולי תתאפרי קצת,' אבל אין, זאת לא אני. כל החברות שלי כבר בבוטוקסים ובניתוחים, אבל אצלי אין סיכוי כזה. אני לא מכניסה ראש בריא למיטה חולה, ואני אוהבת איך שאני נראית."
- טוב, את בטח עושה כושר כל היום
"כלום. אני לא אוכלת דגים ולא בשר, רק מתוקים ולחם. אני לא מתאמנת ולא מתעמלת ולא כלום. אבל בניגוד לאנשים אחרים שיושבים כל היום במשרדים, אני כל היום בין החנויות, ותנסי את להרים שלוש קופסאות של מגפיים ללקוחה ולהחזיר אותן כל רבע שעה. אני גם אוהבת לנקות, כל היום אני מנקה, גם בחנויות אני זאת שעושה ספונג'ה."
- וואלה?
"כן. אני חולת ניקיון, ולצערי כל שלושת הילדים שלי נדבקו במחלה. הארונות אצלנו מסודרים לפי צבעים".
