עד לא מזמן, גם שריל קול בת ה-27 הייתה אחת מהם – אבל אחרי שני שערים של Vogue בריטניה, פברואר 2009 שרשם שיא בקרב כל גיליונות פברואר של המגזין ובאוקטובר השנה, כבר אי אפשר להמשיך ולתהות "מי זו לעזזאל?"
בבריטניה, קול מאכלסת את המקום השלישי ברשימת "100 הסלבריטאים האמיתיים
של בריטניה", שפרסם במרץ השנה רכילאי העל והטאלנט הטלוויזיוני הבריטי פירס
מורגן בצהובון ה"דיילי מייל".
"לקח לה פחות זמן להפוך ליקירת אנגליה מאשר הזמן שלקח לבעלה האידיוט
להרוס את נישואיהם", כתב מורגן בחמלה וצפה לקול "קריירה אמריקאית" זוהרת.
הוא כמובן צדק.
קול
בחודש שעבר הוכרז כי היא וסיימון קאוול, שנתן בזמנו לקול מחמאה מפוקפקת
קצת: "היא מדברת כמו שאנשים נורמליים מדברים", מגיעים לשפוט בגרסה
האמריקאית של הריאליטי המצליח The X Factor", שתעלה לאוויר בארה"ב בספטמבר
2011.
האמריקאים הרימו גבה, אבל גם הם ייכנעו בסוף, כי אם ה – X Factor היא
סוג של "כוכב נולד", הרי ששריל קול עצמה היא נגזרת של נינט. בקליפים שלה
היא מעדיפה בגדי גוף לבנים עם קפוצ'ונים, הדפסים מנומרים ומגפי ברך.
בהופעות פומביות המחשופים שלה מתחרים על תשומת לב המעריצים עם גומות החן
והשיער הגדול. היא לא מתוחכמת או מתנשאת כמו פוש, ולא קולית ומעודכנת כמו
סיינה מילר. סטייל הוא לא הצד החזק שלה, אבל לאגף המכירות של "ווג" זה בטח
לא משנה. העם הבריטי דורש עוד ועוד נתחים ממנה, והיכולת שלה לדבר בפשטות
ולתחזק תדמית עממית, נגישה וחייכנית רק מוסיפים למשיכתה.
באמריקה, שם אוהבים נשים המתאפיינות בקסם "הבת של השכן", הצלחתה תלויה
בכמות המתיקות שהיא תצליח לספק כאנטיתזה למרירות של סיימון קאוול. נקווה
שמתיקות תספיק שם.
