החנות הראשונה הוקמה בשינקין ב-1991, כשאני הייתי בת 19 בעצמי. לא היה לי כסף לקנות שם שום דבר חוץ מגרביים, אז הייתי אוכלת לביבות בטטה באורנה ואלה, זוכרת לקחת את ערכת המגן המקושטת (אקססורי חובה במלחמת המפרץ הראשונה) וצועדת בדוק מרטנס, טייץ פרחוניים ושמלה מאספרי לראות מה חדש בגרטרוד.
הייתי חייבת ללכת לשם כי אופנתית ניזונתי אז בעיקר מהמדור "הצעקה האחרונה" של נילי לנדסמן, תמר קרוון ואילנה ברקוביץ' במוסף "העיר" (אני בטח מבלבלת פה את השנים, זכרון הוא לא מדע מדוייק).
(תמר קרוון מצלמת את תמרה גנור, מתוך הספר "הצעקה האחרונה").
במדור "הצעקה האחרונה" יכולתם לקרוא משפטים כמו:
"כמו
שהיא, בשערה המתנופף ברוח, בפנים סמוקים ממאמץ, מתנשפת בכבדות, דיוושה
האחת מאיתנו באופניה החדשים במעלה התלול של שינקין, ולפתע חסם לה את הדרך
בחור אחד שמזמן התאמצה - ואפילו הצליחה - לשכוח".
למרבה הצער, אני לא מצליחה לשחזר באמצעות הספר את קסמה המפוקפק של התקופה, עת לב שבור, קומבניזון מגרטרוד וכפכפי בירקנשטוק דגם מדריד היוו את מיצויו של השיק אליו שאפתי.
לכבוד חגיגיות יום ההולדת צילמו בגרטרוד (שהחנות שלהם כבר מזמן לא נמצאת בשינקין. היא עברה לדיזנגוף. יש גם חנות עודפים מוצלחת בפרישמן, ליד אנה קיי), מדריך ללבישת פריט הדגל שלהם: הקומבניזון (המדריך המלא באתר).
זיכרו את המדריך ושננו אותו, אבל (זהירות, הנה מגיעה עצה חינם, וכידוע עצות חינם לא שוות כלום)>>>
עצה חינם:
השנה הקומבניזון הוא טרנדי מדי.
אי אפשר להכנס ל-lookbook.nu בלי להקבר תחת מטר תמונות של היפסטריות
מורעבות בקומבניזונים וגרבונים שחורים, ואי אפשר לדפדף במגזין בלי לראות
וריאציה כוחנית כלשהי של הפריט הענוג (לרוב מבית דולצ'ה וגבאנה).
צריכים הוכחה? בבקשה: עלילות הקומבניזון בתפוצות, אביב 2010.
איך מגיעים מפה להלנה גרטי? טוב, זה קצת מסובך.
גרטרוד + ניינטיז = לב שבור רוב הזמן, כוכביות 42 ותחושה עמומה שחייב להיות בחיים האלה יותר מזה.
ב"לרוץ מהר", שאולי (אבל רק אולי! הרי נפתלות דרכי החשיבה האסוציאטיבית של
האחת מאיתנו!) אין לו קשר לקומבניזונים , אבל נטע גרטי רצה שם אחרי פיטר
רוט. בסוף - לא בקליפ, בחיים - הם מתחתנים ונולדת להם הסורי קרוז הישראלית: הלנה רוט.
