על הסט, שהוקם במסעדת "גורדו" שבתל אביב, מספרת מזרחי כי היא יזמה את המפגש עם חורי לאחר שצפתה בסדרה "עבודה ערבית", שם התלהבה מיכולות המשחק האציליות שלה. כשנפגשו, היא נזכרת, התרשמה גם ממידת הצניעות הרבה שבהץ מזרחי אף טוענת שלזהותה של חורי כבת המגזר אין שום שייכות לבחירה: "עיניי כלל אינן מבחינות בעיסוק השטחי והעתיק הזה של הבחנות על פי רקע של דת, גזע, או לאום", היא הצהירה.
צילום: אלירן חיאט. עריכה: שלום קדוש
|
|||
|
|||
![]() |
לאחר שהמצלמות נכבו, גם חורי ציינה בפניי כי "המיתוג הקדמוני הזה הוא עקב אכילס של החברה בארצנו. אני מעדיפה, בדיוק כמו כולם, לראות את עצמי כמי שמייצגת רק את עצמי ולא שום מגזר, עדה או מעמד". פייר, צודקת.
לאחר שנרגעו הרוחות והשמש שוב יצאה לנשק את עוברי הטיילת, יצאה חורי לעוד סשן של צילומים. הפעם, היא ניצבה על חוף הים בשמלה קיצית, מחמיאה ופרקטית המייצגת קולקציה נשית נטולת טרנדים מוכרים, מהסוג שמיועד לנשים ולא לקורבנות.
בדיוק באותו רגע, החליטו שתי עוברות אורח (נכנה אותן "אורטל ומורטל") להציב סקיני ג'ינס, גופיות בטן וכרס משתפלת לצדי הסט. כמה חבל היה לשמוע את צמד מבקרות המדינה משתלחות ללא הרף בפרזנטורית בתארים חשוכים. "די, מאמי", גיחכה אורטל למורטל, "איזו רעה את". האמת, חבל שלמורטל אין מראה בבית. אולי אז היא היתה משפילה מבט. ואולי גם מבינה שסקיני לא באמת עושה עימה חסד.