הבגד לא רק עושה את האדם, הוא גם עושה את הדמות ומהווה כנראה את האלמנט הבסיסי ביותר שעומד מאחורי התשוקה הנצחית להפוך למשהו או למישהו אחר, גם אם באופן זמני. זאת גם הסיבה לכך שהדבר הראשון ששחקנים רבים עושים בעבודה על דמות חדשה, הוא לבחור לה את הבגדים והנעליים. דמיינו את צ'רלי צ'פלין בדמות הנווד שלו עם בגד אחר. זה הרי בלתי אפשרי. בגדיו של הנווד מגדירים אותו, את זהותו, את קשייו, מאווייו, את כל כולו.
כולם רוצים להיראות נפלא על הבמה, לבלוט ולמשוך מבטים, אבל התלבושת בתיאטרון היא, כמו שאמר אחד ממוריי באוניברסיטה, "יותר מאפגרייד של ועדת קישוט". היא צריכה לפעול, לעזור לשחקן לקבוע את האפיון של דמותו ואת הדבר המניע אותה.
בסופו של דבר, התלבושת היא הדבר הראשון שהקהל רואה על השחקן, ובמידה רבה היא קובעת את התייחסות הקהל אל הדמות, עוד לפני שפתחה את פיה. ביקשנו משמונה שחקניות בכירות בתיאטרון הישראלי לבחור מתוך רפרטואר התפקידים שגילמו על הבמה את התלבושת האהובה עליהן ולהשתחל אליה שוב. התוצאות לפניכם.
יבגניה דודינהיבגנה דודינה
התלבושת: דודינה לובשת את הכובע, השכמייה והשמלה האלו בהצגה "אנה קרנינה", מאת הלן אדמונסון ובבימויו של אילן רונן, שעלתה ב"הבימה" השנה.
עיצוב: ילנה קרליך.
הדמות: אנה המפורסמת והאומללה, שאהבתה ההרסנית והאסורה לוורנוסקי השרמנטי מרסקת את חייה.
למה בחרתי בה: "קודם כול, כי זו ההצגה האחרונה שעשיתי, ואתה תמיד אוהב את הדבר האחרון שעשית, כמו עם הילד האחרון שלך. כל הפריטים בתלבושת הזאת הם מאוד ישנים: את השמלה לבשה פעם חנה רובינא בעצמה, והכובע והשכמייה אפילו יותר עתיקים, כמעט מהזמן שבו מתרחשת עלילת המחזה - סוף המאה ה-19.
"לקח לנו הרבה מאוד זמן והרבה דיאלוגים כדי להגיע לשמלה הזאת. אהבתי איך שהיא חיברה אותי לתקופה ולדמות והכניסה אותי מהר מאוד לאווירה. זה חסך זמן עבודה חשוב. אני תמיד משתדלת לעבוד עם הבגד כבר מתחילת החזרות, או לפחות עם בגד דומה לזה שיהיה לי בהצגה. זה מאוד חשוב לי לבניית הדמות".
אפרת בן צור
התלבושת: דודינה לובשת את הכובע, השכמייה והשמלה האלו בהצגה "אנה קרנינה", מאת הלן אדמונסון ובבימויו של אילן רונן, שעלתה ב"הבימה" השנה.
עיצוב: ילנה קרליך.
הדמות: אנה המפורסמת והאומללה, שאהבתה ההרסנית והאסורה לוורנוסקי השרמנטי מרסקת את חייה.
למה בחרתי בה: "קודם כול, כי זו ההצגה האחרונה שעשיתי, ואתה תמיד אוהב את הדבר האחרון שעשית, כמו עם הילד האחרון שלך. כל הפריטים בתלבושת הזאת הם מאוד ישנים: את השמלה לבשה פעם חנה רובינא בעצמה, והכובע והשכמייה אפילו יותר עתיקים, כמעט מהזמן שבו מתרחשת עלילת המחזה - סוף המאה ה-19.
"לקח לנו הרבה מאוד זמן והרבה דיאלוגים כדי להגיע לשמלה הזאת. אהבתי איך שהיא חיברה אותי לתקופה ולדמות והכניסה אותי מהר מאוד לאווירה. זה חסך זמן עבודה חשוב. אני תמיד משתדלת לעבוד עם הבגד כבר מתחילת החזרות, או לפחות עם בגד דומה לזה שיהיה לי בהצגה. זה מאוד חשוב לי לבניית הדמות".
אפרת בן צוראפרת בן צור
התלבושת: צור לבשה את השמלה הזו בהצגה "מדמואזל ז'ולי", בעיבודו ובבימויו של יוסי יזרעאלי למחזה מאת אוגוסט סטרינדברג, שעלתה בשנת 2001 בתיאטרון "גשר".
עיצוב: רקפת לוי.
הדמות: ז'ולי, בת אצילים צעירה שפוצחת ברומן לוהט ואסור עם ז'אן, המשרת.
למה בחרתי בה: "בעיניי זו שמלה יפהפייה ומלאת עוצמה, שזה משהו מאוד שונה ממי שאני בדרך כלל, גם על הבמה וגם בחיים. עשיתי הרבה תפקידים בחיי, ואני לא יודעת אם זה התפקיד שאני הכי אוהבת, אבל זה ללא ספק הבגד שאני הכי אוהבת. פתאום יכולתי לשחק מישהי ממעמד גבוה, בת של רוזן, אריסטוקרטית ולא לזייף את זה, כי השמלה עשתה לי את כל היציבה וההתנהגות באמת.
"דרכה בעצם הבנתי את מי אני צריכה לשחק. החצאית הצמודה, המחוך, הבד העשיר, כל אלה נתנו לי משהו שהוא מצד אחד מרוחק, קר וקשוח ומצד שני רומנטי, שברירי ואצילי, ואלה ניגודים מרתקים בעיניי. מאז ההצגה הזאת, בכל פעם שמבקשים ממני ללבוש משהו מיוחד לצילומים אני לובשת את השמלה הזאת. לדוגמה, הצטלמתי איתה לקליפ של דן תורן לשיר 'מבריח מכס'. אין מה להגיד, זו פשוט שמלה מנצחת".
עידית טפרסון
התלבושת: צור לבשה את השמלה הזו בהצגה "מדמואזל ז'ולי", בעיבודו ובבימויו של יוסי יזרעאלי למחזה מאת אוגוסט סטרינדברג, שעלתה בשנת 2001 בתיאטרון "גשר".
עיצוב: רקפת לוי.
הדמות: ז'ולי, בת אצילים צעירה שפוצחת ברומן לוהט ואסור עם ז'אן, המשרת.
למה בחרתי בה: "בעיניי זו שמלה יפהפייה ומלאת עוצמה, שזה משהו מאוד שונה ממי שאני בדרך כלל, גם על הבמה וגם בחיים. עשיתי הרבה תפקידים בחיי, ואני לא יודעת אם זה התפקיד שאני הכי אוהבת, אבל זה ללא ספק הבגד שאני הכי אוהבת. פתאום יכולתי לשחק מישהי ממעמד גבוה, בת של רוזן, אריסטוקרטית ולא לזייף את זה, כי השמלה עשתה לי את כל היציבה וההתנהגות באמת.
"דרכה בעצם הבנתי את מי אני צריכה לשחק. החצאית הצמודה, המחוך, הבד העשיר, כל אלה נתנו לי משהו שהוא מצד אחד מרוחק, קר וקשוח ומצד שני רומנטי, שברירי ואצילי, ואלה ניגודים מרתקים בעיניי. מאז ההצגה הזאת, בכל פעם שמבקשים ממני ללבוש משהו מיוחד לצילומים אני לובשת את השמלה הזאת. לדוגמה, הצטלמתי איתה לקליפ של דן תורן לשיר 'מבריח מכס'. אין מה להגיד, זו פשוט שמלה מנצחת".
עידית טפרסוןעידית טפרסון
התלבושת: טפרסון לבשה את השמלה הזו באופרת הרוק "מלך היהודים", מאת דבורה עומר ובבימויו של אורי פסטר, שעלתה בשנת 1992 ב"הבימה".
עיצוב: יובל כספין.
הדמות: סופי הרצל, אשתו של חוזה המדינה.
למה בחרתי בה: "זו שמלה מדהימה שלבשתי בסצינת נשף ענקית שהיתה בהצגה. יובל כספין אמר לי עליה שסופסוף הוא עיצב שמלה כמו שהוא תמיד חלם לעצב, כי היתה לו שחקנית מספיק גבוהה. תמיד כשהייתי נכנסת עם השמלה לבמה היה עובר מין רחש בקהל.
"עם הצבע האדום דם שלה, השרוולים התפוחים, המחשוף העמוק, התאורה הנכונה והתפאורה, זה היה מאוד מרשים. גם אני אהבתי מאוד איך שנראיתי שם. אחד הדברים הנהדרים בלהיות שחקנית, זה שאת יכולה להיות בכל פעם אישה אחרת, שהיא שונה ממי שאת בחיים. עם השמלה הזאת יכולתי להיות גבירה בנשף בווינה של המאה ה-19. זה כיף אדיר".
לימור גולדשטיין
התלבושת: טפרסון לבשה את השמלה הזו באופרת הרוק "מלך היהודים", מאת דבורה עומר ובבימויו של אורי פסטר, שעלתה בשנת 1992 ב"הבימה".
עיצוב: יובל כספין.
הדמות: סופי הרצל, אשתו של חוזה המדינה.
למה בחרתי בה: "זו שמלה מדהימה שלבשתי בסצינת נשף ענקית שהיתה בהצגה. יובל כספין אמר לי עליה שסופסוף הוא עיצב שמלה כמו שהוא תמיד חלם לעצב, כי היתה לו שחקנית מספיק גבוהה. תמיד כשהייתי נכנסת עם השמלה לבמה היה עובר מין רחש בקהל.
"עם הצבע האדום דם שלה, השרוולים התפוחים, המחשוף העמוק, התאורה הנכונה והתפאורה, זה היה מאוד מרשים. גם אני אהבתי מאוד איך שנראיתי שם. אחד הדברים הנהדרים בלהיות שחקנית, זה שאת יכולה להיות בכל פעם אישה אחרת, שהיא שונה ממי שאת בחיים. עם השמלה הזאת יכולתי להיות גבירה בנשף בווינה של המאה ה-19. זה כיף אדיר".
לימור גולדשטייןלימור גולדשטיין
התלבושת: גולדשטיין לבשה את השמלה הזו בהצגה "המורדים", מאת עדנה מזי"א ובבימויו של עמרי ניצן, שעלתה בשנת 1997 בתיאטרון "הקאמרי".
עיצוב: רותי דר.
הדמות: מרתה, חברת מחתרת לח"י צעירה.
למה בחרתי בה: "'המורדים' היה בשבילי אחד התפקידים המרהיבים שעשיתי, כי מדובר במחזה שהוא ממש אפוס ארוך ובדמות שמתחילה כאישה מפתה ומלאת עוצמות ואידיאלים בת עשרים ומשהו, וגומרת ממורמרת ומאוכזבת בגיל ארבעים ומשהו, כך שיכולתי לעשות ממש קשת של דברים ולהביא המון צבעים שלי כשחקנית.
השמלה שייכת כמובן לתקופה שבה מרתה היא בת עשרים פלוס, סקסית ופתיינית. זו השמלה שהיא לובשת כדי לפתות קצין בריטי, כך שהלח"י יוכלו לחסל אותו. אהבתי מאוד את צבע הבורדו שלה, כי בעיניי זהו צבע של נשיות, תשוקה ואנרגיות חזקות, ויחד עם המחשוף הנדיב, העקבים, הקשירה ההדוקה במותן והבד הרך והמלטף הזה, הרגשתי מיד פאם פטאל סקסית ומסוכנת".
אסנת פישמן
התלבושת: גולדשטיין לבשה את השמלה הזו בהצגה "המורדים", מאת עדנה מזי"א ובבימויו של עמרי ניצן, שעלתה בשנת 1997 בתיאטרון "הקאמרי".
עיצוב: רותי דר.
הדמות: מרתה, חברת מחתרת לח"י צעירה.
למה בחרתי בה: "'המורדים' היה בשבילי אחד התפקידים המרהיבים שעשיתי, כי מדובר במחזה שהוא ממש אפוס ארוך ובדמות שמתחילה כאישה מפתה ומלאת עוצמות ואידיאלים בת עשרים ומשהו, וגומרת ממורמרת ומאוכזבת בגיל ארבעים ומשהו, כך שיכולתי לעשות ממש קשת של דברים ולהביא המון צבעים שלי כשחקנית.
השמלה שייכת כמובן לתקופה שבה מרתה היא בת עשרים פלוס, סקסית ופתיינית. זו השמלה שהיא לובשת כדי לפתות קצין בריטי, כך שהלח"י יוכלו לחסל אותו. אהבתי מאוד את צבע הבורדו שלה, כי בעיניי זהו צבע של נשיות, תשוקה ואנרגיות חזקות, ויחד עם המחשוף הנדיב, העקבים, הקשירה ההדוקה במותן והבד הרך והמלטף הזה, הרגשתי מיד פאם פטאל סקסית ומסוכנת".
אסנת פישמןאסנת פישמן
התלבושת: פישמן לובשת את השמלה והמעיל האלה בהצגה "החגיגה", מאת בו-הר האנסן, תומס וינטרברג ומוגנס רוקוב ובבימויו של חנן שניר, שעלתה השנה בהפקה משותפת של "הבימה" ו"הקאמרי".
עיצוב: עפרה קונפינו.
הדמות: הלן, אחותו של כריסטיאן, שבשעת חגיגה משפחתית מאשים את אביו בכך שנהג לאנוס אותו בילדותו.
למה בחרתי בה: "קודם כול כי זה התפקיד האחרון שעשיתי, אז כרגע הוא הכי קרוב ללבי, ואני באמת אוהבת אותו ואת ההצגה. התלבטנו הרבה לגבי הבגד בהצגה. בהתחלה המחשבה היתה ללכת לכיוון של חליפה גברית, שתראה את המרדנות והחוצפה של האחות הזו, שעושה רק מה שהיא רוצה ולא הולכת בתלם.
"אבל בסוף החלטנו על בגד שהוא נייטרלי ונקי יותר, שלא חושף את הסיפור ונותן לי יותר חופש תנועה ויצירה בתוך הדמות. מעבר לזה, אני אוהבת את איך שאני נראית בתלבושת הזו, עם המעיל והצעיף. זה לוק אירופי שאני מאוד מחבבת. מובן שכמו כל אישה, כשאני מסתכלת במראה, עם או בלי השמלה, הייתי רוצה להוריד שלושה ק"ג, אבל בסך הכול אני אוהבת אותה ואותי בתוכה"
הדס קלדרון
התלבושת: פישמן לובשת את השמלה והמעיל האלה בהצגה "החגיגה", מאת בו-הר האנסן, תומס וינטרברג ומוגנס רוקוב ובבימויו של חנן שניר, שעלתה השנה בהפקה משותפת של "הבימה" ו"הקאמרי".
עיצוב: עפרה קונפינו.
הדמות: הלן, אחותו של כריסטיאן, שבשעת חגיגה משפחתית מאשים את אביו בכך שנהג לאנוס אותו בילדותו.
למה בחרתי בה: "קודם כול כי זה התפקיד האחרון שעשיתי, אז כרגע הוא הכי קרוב ללבי, ואני באמת אוהבת אותו ואת ההצגה. התלבטנו הרבה לגבי הבגד בהצגה. בהתחלה המחשבה היתה ללכת לכיוון של חליפה גברית, שתראה את המרדנות והחוצפה של האחות הזו, שעושה רק מה שהיא רוצה ולא הולכת בתלם.
"אבל בסוף החלטנו על בגד שהוא נייטרלי ונקי יותר, שלא חושף את הסיפור ונותן לי יותר חופש תנועה ויצירה בתוך הדמות. מעבר לזה, אני אוהבת את איך שאני נראית בתלבושת הזו, עם המעיל והצעיף. זה לוק אירופי שאני מאוד מחבבת. מובן שכמו כל אישה, כשאני מסתכלת במראה, עם או בלי השמלה, הייתי רוצה להוריד שלושה ק"ג, אבל בסך הכול אני אוהבת אותה ואותי בתוכה"
הדס קלדרוןהדס קלדרון
התלבושת: קלדרון לבשה את השמלה הזו בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה", מאת טנסי וויליאמס ובבימויו של אילן רונן, שעלתה בשנת 2004 בתיאטרון "בית ליסין".
עיצוב: דידי גולן.
הדמות: סטלה, אחותה של בלאנש דובואה ואשתו של סטנלי קוולסקי.
למה בחרתי בה: "זה היה התפקיד הראשון שלי ב'בית ליסין', והוא נחרת אצלי עד היום כהתחלה בלתי נשכחת. הרי החלום של כל שחקנית הוא שהתפקיד הראשון שלה בתיאטרון יהיה במחזה כמו 'חשמלית ושמה תשוקה'. התלהבתי מהשמלה בטירוף, כי זה בדיוק הסטייל שלי - דברים ישנים כאלה, שנראים משנות החמישים. ככה נראה כל הבית שלי וכך גם נראית המלתחה שלי. בנוסף, זו שמלה שתפרו במיוחד בשבילי, אז היא יושבת עליי מעולה: מבליטה את מה שצריך להבליט ומסתירה את מה שצריך להסתיר ויש לה גם בטנה נורא רכה ונעימה, אז נורא כיף ללבוש אותה.
"חוץ מזה, לרוב יצא לי לשחק בתיאטרון במחזות מודרניים, כמו 'דולפינים' שאני עושה עכשיו, וגם כמה תפקידי דוסיות, ומכיוון שאני אלטעזאכנית כזאת, בגדים ישנים נראים עליי תמיד טוב יותר מבגדים מודרניים. אני גם חושבת שהתלבושת הזאת מראה בדיוק את האופי של סטלה, שהיא פחות צעקנית במיניות שלה ובנשיות שלה מאחותה הדרמתית בלאנש דובואה (הדמות שגילמה אליזבת טיילור בסרט, י.א), אבל יש בה את הסקס אפיל והנשיות, רק שהם מוסווים יותר. אני חושבת שזה בדיוק מה שהשמלה מעבירה".
הילה וידור
התלבושת: קלדרון לבשה את השמלה הזו בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה", מאת טנסי וויליאמס ובבימויו של אילן רונן, שעלתה בשנת 2004 בתיאטרון "בית ליסין".
עיצוב: דידי גולן.
הדמות: סטלה, אחותה של בלאנש דובואה ואשתו של סטנלי קוולסקי.
למה בחרתי בה: "זה היה התפקיד הראשון שלי ב'בית ליסין', והוא נחרת אצלי עד היום כהתחלה בלתי נשכחת. הרי החלום של כל שחקנית הוא שהתפקיד הראשון שלה בתיאטרון יהיה במחזה כמו 'חשמלית ושמה תשוקה'. התלהבתי מהשמלה בטירוף, כי זה בדיוק הסטייל שלי - דברים ישנים כאלה, שנראים משנות החמישים. ככה נראה כל הבית שלי וכך גם נראית המלתחה שלי. בנוסף, זו שמלה שתפרו במיוחד בשבילי, אז היא יושבת עליי מעולה: מבליטה את מה שצריך להבליט ומסתירה את מה שצריך להסתיר ויש לה גם בטנה נורא רכה ונעימה, אז נורא כיף ללבוש אותה.
"חוץ מזה, לרוב יצא לי לשחק בתיאטרון במחזות מודרניים, כמו 'דולפינים' שאני עושה עכשיו, וגם כמה תפקידי דוסיות, ומכיוון שאני אלטעזאכנית כזאת, בגדים ישנים נראים עליי תמיד טוב יותר מבגדים מודרניים. אני גם חושבת שהתלבושת הזאת מראה בדיוק את האופי של סטלה, שהיא פחות צעקנית במיניות שלה ובנשיות שלה מאחותה הדרמתית בלאנש דובואה (הדמות שגילמה אליזבת טיילור בסרט, י.א), אבל יש בה את הסקס אפיל והנשיות, רק שהם מוסווים יותר. אני חושבת שזה בדיוק מה שהשמלה מעבירה".
הילה וידורהילה וידור
התלבושת: וידור לובשת את הכותונת הזו בהצגה "סונטת סתיו", מאת אינגמר ברגמן ובבימויו של איציק ויינגרטן, שעלתה בשנת 2007 בתיאטרון "הבימה".
עיצוב: פרידה שוהם.
הדמות: הלנה, בתה הנכה והאילמת של הגיבורה.
למה בחרתי בה: "לסבתא שלי ז"ל היו כותונות כאלה וכשהתגוררתי אצלה בתקופת נעוריי נהגתי ללבוש אותן. כשהייתי חוזרת מאוחר בלילה ממשמרת מלצרות, היא תמיד דאגה שהחדר יהיה נקי, מסודר ומריח טוב ושהכותונת תהיה פרושה יפה על המיטה.
"הייתי מחכה כל המשמרת לרגע הזה. זו היתה פיסת גן עדן קטנה. אחרי שהיא נפטרה לקחתי את הכותונות שלה, ואני ישנה איתן גם היום. זה נותן לי תחושה מגינה ועוטפת, כאילו סבתא שלי איתי. בהצגה יש קטע של חלום, שבו אני אמורה ללבוש בגד שינה.
"הביאו לי כל מיני כותונות וקומבינזונים, אבל אז מצאתי במחסן של'הבימה' את הכותונת הזו והבאתי אותה. כשליה קניג, שמשחקת בהצגה את סבתא שלי, ראתה אותה, היא אמרה לי שהיא לבשה אותה ב'מלאכת החיים' (הצגה של חנוך לוין, שקניג שיחקה בה, י"א). יש לי קשר מאוד חם עם ליה, היא כמעט כמו סבתא חורגת בשבילי, והרגשתי שזו מעין סגירת מעגל. כיוון שהכותונת היא מין בגד שלובשים בלילה, בין השינה לערות, היא עזרה לי להרגיש את הקו הזה של הגבול בין חלום למציאות".
התלבושת: וידור לובשת את הכותונת הזו בהצגה "סונטת סתיו", מאת אינגמר ברגמן ובבימויו של איציק ויינגרטן, שעלתה בשנת 2007 בתיאטרון "הבימה".
עיצוב: פרידה שוהם.
הדמות: הלנה, בתה הנכה והאילמת של הגיבורה.
למה בחרתי בה: "לסבתא שלי ז"ל היו כותונות כאלה וכשהתגוררתי אצלה בתקופת נעוריי נהגתי ללבוש אותן. כשהייתי חוזרת מאוחר בלילה ממשמרת מלצרות, היא תמיד דאגה שהחדר יהיה נקי, מסודר ומריח טוב ושהכותונת תהיה פרושה יפה על המיטה.
"הייתי מחכה כל המשמרת לרגע הזה. זו היתה פיסת גן עדן קטנה. אחרי שהיא נפטרה לקחתי את הכותונות שלה, ואני ישנה איתן גם היום. זה נותן לי תחושה מגינה ועוטפת, כאילו סבתא שלי איתי. בהצגה יש קטע של חלום, שבו אני אמורה ללבוש בגד שינה.
"הביאו לי כל מיני כותונות וקומבינזונים, אבל אז מצאתי במחסן של'הבימה' את הכותונת הזו והבאתי אותה. כשליה קניג, שמשחקת בהצגה את סבתא שלי, ראתה אותה, היא אמרה לי שהיא לבשה אותה ב'מלאכת החיים' (הצגה של חנוך לוין, שקניג שיחקה בה, י"א). יש לי קשר מאוד חם עם ליה, היא כמעט כמו סבתא חורגת בשבילי, והרגשתי שזו מעין סגירת מעגל. כיוון שהכותונת היא מין בגד שלובשים בלילה, בין השינה לערות, היא עזרה לי להרגיש את הקו הזה של הגבול בין חלום למציאות".
