תגיד, אני שואלת את רז מאירמן אחרי שעות של התפלשות בסיפורי גירושים ועבדות משפטית, איך אתה מסביר את זה שאתה מזוהה בתור נער פוסטר עם חיוך אקוופרש?

מאירמן לא ממהר להגיב. הוא נועץ בי מבט תכול עיניים, ומשחרר קרעכץ: "אני מודע לתדמית הזו. ואני חושב שזה בגלל שבעבר הפגנתי בכתבות שהכל בסדר. וזה יצר משהו שהוא כזה... בסדר . לא מעניין.

"הייתי בן אדם מאוד אופטימי. אני עדיין אופטימי. אבל באמת, אחרי השנה האחרונה שעברה עלי אני חושב שאדם עם נטייה לדכאונות לא היה יוצא בכלל מהבית. זו השנה הכי קשה שהיתה לי בעשור האחרון. ואיכשהו, אנשים חושבים שהכל טוב אצלי.

"היו משברים והעולם שלי השתנה, אבל ברגע שאתה עובר גירושים, דברים לא מפחידים אותך כמו פעם. מה עוד יכול לקרות? זה סוג של לקבל את עצמך. ואני מקבל את עצמי כיום הרבה יותר. ולמרות תדמית הטפלון הזו, אני באמת אדם שמורכב מניגודים".

אאוריקה, מצאנו
יש מקום שהרגשת את הפער בינך ובין התדמית שלך במיוחד?
"כשהשתתפתי ב'רוקדים עם כוכבים' קראתי בפעם הראשונה טוקבקים, ואז הבנתי למה אסור לעשות את זה. אנשים שם חתכו אותי בסכין קהה, החל ב'מה הוא עושה שם? הוא בכלל לא יודע לרקוד', ועד 'יש לו חיוך תמידי על הפנים, כאילו אין לו מה להגיד', שזה מאוד פגע בי. הם לא הבינו שהחיוך הזה מסתיר מבוכה גדולה והרבה פעמים גם עצב".

אתה מנסה להשתחרר מהתדמית המלוקקת הזו?
"אני לא משחק את המשחק. אני עדיין מאמין שאני צריך לעשות עבודה טובה ומשם הכל יקרה. אולי זה נאיבי, ואני יודע שאני מפסיד. שמי שיגיע רחוק זה אדם שיודע ללקק לאנשים הנכונים ומגיע לאירוע של מדורי הרכילות. כי זה המשחק. ואני לא שיחקתי אותו אף פעם בשום צורה שהיא, לא כשהייתי דוגמן ולא כשהייתי בטלוויזיה.

"אז אולי אומרים שאני טפלון, או עוף מוזר, אבל אני תמיד אמרתי: 'זה אני, ומי שלא אוהב? אני מתנצל, חברים. עשיתי כמיטב יכולתי. ומי שלא מוצא חן בעיניו, שישתה מהים של עזה'".

אאוריקה, מצאנו. תכירו את רז מאירמן, פעם דוגמן רותח, שחקן ואיש טלוויזיה מבוקש, או בגרסת סוף 2007 שלו: כמעט עורך דין אלמוני, יחסית. אחרי שבעשור האחרון הוא חדר למערכת העיכול הישראלית בלא מעט מגזינים וקמפיינים, ב"טלנובלה בע"מ", ככתב בתוכניות טלוויזיה וכרקדן בינוני מינוס ב"רוקדים עם כוכבים", עשה בשנה האחרונה מאירמן דבר משונה: הוא פשוט נעלם.

משחיזי הקולמוסים בעיתונות כבר רקמו הספדים, אמרו שהלך בדרכם של מאורות גדולים לפניו כליאור מילר ואלון ריינהורן, מאס במקצוע ועבר לחלוב עזים דרוזיות במצפה אורגני בגליל. אבל האמת טריוויאלית הרבה יותר: רז מאירמן הנוכחי פשוט קם כל בוקר כאחד האדם ומשנע את גפיו החטובות למשרד עורכי הדין היוקרתי חיים צדוק, שם הוא משמש כסטאז'ר מן המניין.

עבודות דוגמנות עכשיו הן משהו שהוא עושה כשמאשרים לו יום חופש מזדמן ועל טלוויזיה ממש אין מה לדבר, לפחות עד בחינות הלשכה. ולא מדובר בהחלטה סופית, אלא בפסק זמן שהוא לקח במודע מהמדיה, "תקופת דגירה ובקיעה", כפי שהוא מכנה זאת. זו תסתיים בעוד כחודשיים, בסוף הסטאז' והשנה הטעונה בחייו.

אם לא מספיקה ההחלטה להמיר את הקריירות המצליחות שהוא תחזק עד כה בלילות ארוכים מול תצהירים, לאחרונה הוא גם התגרש אחרי שמונה שנות זוגיות (ושנתיים נישואים), ואחרי לא מעט דילמות לגבי המשך דרכו המקצועית. בקיצור, לא היה קל בכלל. ואגב: מאירמן מתגעגע אליכם ולמצלמה. הוא פשוט מחכה להזדמנות הנכונה לחזור ולעשות את זה כמו שצריך.

"שישתו מהמים של עזה". צילום: יחסי ציבור
 רז מאירמן לפולגת. צילום: יחסי ציבור

תכירו: פלנקטון
כשאת הפגישה הראשונה שלנו מבטל מאירמן בגלל ישיבה במשרד, זה נשמע כמו התחלה של בדיחה. אבל מאירמן רציני.

"אני בדרך כלל אחר כך במצב רוח שאני רוצה להשמיד מישהו. לא כדאי", הוא משכנע. הוא בחור יפה באופן כמעט מאיים, אינטליגנטי במידה שאין למצוא בעציצייה המכונה "עולם הדוגמנות הישראלי". למעשה , גם באופן אבסולוטי מאירמן, 30, הוא בחור חד, ברגע שהוא שם את הרצינות התהומית שלו בצד.

"התחושה שלי היא שאני במשרד הזה עשר שנים. בפועל זה עשרה חודשים. מעולם לא עבדתי כל כך קשה. יש ימים שזה סיוט. בואי נגיד שאם הייתי יודע פעם מה שאני יודע היום, אולי לא הייתי לומד משפטים. אני אדם שהיה רגיל שהדבר הכי קשה זה לקום מוקדם, להיכנס לאוטומט ולעשות יום צילום. מבחינתי, להיות סטאז'ר היה להתחיל ממינוס.

"פעם אנשים חיכו לי בשדה התעופה עם שלט קטן ורכב למלון מפואר וארוחת בוקר למיטה. ופתאום בשרשרת המזון המשפטית אתה פלנקטון. כבר בשבוע השני מצאתי את עצמי מול תיק מטורף, ועבדנו מהבוקר עד 12 בלילה. הייתי בשוק. אמרתי: 'ויתרתי על הכל בשביל הדבר הזה?', הרגשתי שהם קורעים אותי, ועוד ללא חומרי סיכוך".

וכיום?
"הדברים השתפרו. אני שם כ-12 שעות ביום. וזה לא שבסוף היום אני מסיים את העבודה. אני פשוט מחליט שאני קם והולך".

כי אתה וורקוהוליק?
"כי יש עלי נטל הוכחה הרבה יותר גדול מאשר על כל אחד אחר. היה להם לא פשוט להמר עלי. אני סטודנט טוב, היו לי ציונים יפים ועדיין... קשה לי להגיד את זה אבל אני נושא על כתפי את צלב הדוגמנות, שמתברר שהוא כבד מאוד. במשרד היה להם לא פשוט להמר עלי. הגיע לאוזני שהיתה להם התחבטות והייתי מופתע אם לא היתה. הרי דוגמנות זה עולם עצלני. יש שם קלילות דעת. ואני מנסה להראות שלא כל הדוגמנים קמים בשתיים בצהריים, מעשנים שני ג'וינטים ולמסיבה".

מה בכלל אתה עושה בסטאז'? היתה לך קריירה כדוגמן, כאיש טלוויזיה, כשחקן. הרגשת שבא לך להיקבר במשרד?
"ירדתי למחתרת בהחלטה מודעת. זה לא קרה בן לילה. בגיל 24-25 הגנים הפולניים שלי התחילו לבעבע והרגשתי שאני צריך לרצות את עצמי. רציתי להיות רופא, ואז פסיכולוג ובסוף אמרתי נהיה עורך דין, כי זה הכי קל.

"התחלתי ללמוד משפטים, הייתי תלמיד טוב, עשיתי תואר שני במקביל לכל העבודות בדוגמנות ובטלוויזיה. והשנה החלטתי שהפעם אני לא פוסח על שתי הסעיפים, אלא עושה עד הסוף. מבחינתי, יש שתי אופציות: או התקשורת או עריכת דין. וכדי לעשות את הבחירה באופן מושכל, הייתי חייב לעשות את ההתמחות הזו".

תחושת מיאוס וצלקות. ליאור מילר. צילום: דור מלכה
 אלון ריינהורן. צילום: ברק פכטר

קארין מגריזו? לא דוגמנית
לטלוויזיה אתה מתגעגע?
"כן, מאוד. זה מקום שעושה לי טוב וגם מאוד מפחיד אותי. אני אוהב להיות בפרונט. אני מאמין שיש לי את זה. מי שמאמין במזלות יגיד שאני מזל אריה טיפוסי".

אתה מאמין במזלות?
"כשנוח לי. כשיש תחזית נוחה לסוף השבוע, אני בעד. פעם מישהו סיפר לי שיש אתר של קלפי טארוט יומיים. וכשהרמתי אותם יצאו לי רק קלפים גרועים ברמה שאני צריך להתאבד. אני גמור. שלוש חרבות. הקטסטרופה בעיצומה. ואז אמרתי 'טוב, אני לא מאמין בזה'. אבל בקטע של תכונות האופי יש כאן באסטרולוגיה חלוקה הגיונית. אריה הוא פרונט מן ואני מרגיש שזה מה שאני. וגם אם זה לא יהיה בתקשורת, זה יהיה מול כיתה או מול שופט. גם דוגמן הוא פרונט מן".

איך אתה מסביר את העובדה שדוגמנים כמו ליאור מילר ואלון ריינהורן עזבו עם כזו תחושת מיאוס וצלקות?
"אני לא יודע מה היה עם השניים האלה, אבל אני חושב שטענות שהמקצוע הזה מעורר תחושת מיאוס הן פופוליסטיות וצבועות. זו פשוט התחסדות. זה מקצוע מתגמל מאוד, ואני חושב שאני כיום הרבה יותר אדם של העולם הגדול ממה שהייתי לפני כן, ואני יודע שגם הם נסעו לחו"ל.

"מה הרגיז אותם, שזה לא מאתגר מחשבתית? סמים? הכל בחירות. אולי היה להם קשה עם כל הצלמים והסטייליסטים שהיו הומוסקסואלים, אולי הם סוג של הומופובים. אני לא יודע מה הרקע שלהם. אני יודע שכשאני הגעתי לשם הייתי בוגר וזו היתה חוויה".

התחלת לדגמן לפני כמעט עשור. מה יש לך להגיד על השינויים בתחום בישראל?
"עולם האופנה בישראל הוא פשוט פאתטי. הדוגמניות והדוגמנים הבולטים בישראל הם לא דוגמנים. הם אולי אסתטיים ויפים, אבל הם טאלנטים.

"לוקחים את מי שמביא רייטינג ומכירות - וזה אנשים מוכרים, סלבס. דוגמנות כבר לא קיימת בארץ בהגדרתה הקלאסית. היא קיימת רק בחו"ל. בארץ? רק כוכב נולד סוג ז'. הריאליטי מייצר כל הזמן כוכבים ואנחנו באוברדוז. נו באמת, בחורות שהגובה שלהן מתחת ל-1.70 מטר לא יכולות בשום אופן להוביל קמפיין, וזה הרף התחתון".

למשל?
"קארין מגריזו, בחורה יפה ומדהימה, היא לא דוגמנית. וגם יעל בר זוהר הגדולה, שעשתה קמפיינים מדהימים, היא לא דוגמנית. חיים רביבו שנכנס, ומוכר הרבה יותר תחתונים מכל דוגמן אחר, אבל היי, הוא לא דוגמן. ואחר כך הקמפיינים נראים כמו שהן נראים".

הבוגר. צילום: עודד קרני

"יש בי צד אינפנטילי"
למי שמשום מה לא נחשף לפועלו של מאירמן, הנה כמה נקודות ביוגרפיות הכרחיות: הוא גדל בראשון לציון, האמצעי בין אחות בת 34 ואח בן 16. "הייתי ילד קצת דוד. מבוגר כזה. אולי זה מגיע מזה שהייתי ילד בן 13 עם סוכרת. כל הילדים מפנטזים על שוקולדים בטיול שנתי, ואני הייתי צריך להתמודד עם זריקות. אולי בגלל זה הפכתי לאדם הרבה יותר זהיר, קונטרול פריק".

הוא שירת בגלי צה"ל, ומהרגע שהוחתם בסוכנות אימאג' הוא בער כל הדרך לקריירה בינלאומית, שכללה קמפיינים לארמאני ("אנחנו עדיין בקשר"), פרה ("יחסים לבביים. כאב לי כשהוא מת") וולנטינו.

בימי הצילום הגדולים בחו"ל גרף לכיסו עשרות אלפי דולרים. במקביל, עשה אינספור קמפיינים והפקות מקומיות. באותה תקופה פרועה הוא הסתובב בעולם ושמר את עצמו לבת זוגו, כשסביבו סיטואציות סליזיות ("אוטובוס של דוגמנים באיטליה, כולם עם כולם. תיבת נח. אם היתה שם מצלמה זה היה סרט פורנו מעולה. ורק אני שומע דיסקמן").

כשחזר לארץ היה כתב ב"ערב טוב" עם גיא פינס ובחדשות הוט, רקד ב"רוקדים עם כוכבים" ואף נתן ידו בהופעה הביזארית של דויד ד'אור באירוויזיון. על הדרך הוא תקתק גם תואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטת תל אביב.

קריירה די אמביוולנטית, יש לומר, בין טראש מוחלט לרצינות תהומית. "יש בזה משהו", הוא מסכים. "אני עושה שטויות. יש בי צד מאוד אינפנטילי. 'רוקדים עם כוכבים', למשל, זה משהו שלא האמנתי בעולם שאני אוכל לעשות. וממש לא בגלל החלק של הריקוד. זה היה משונה, אבל זה היה גם מקסים. כי ברגע שעשית את זה אתה מבין שזה לא עד כדי כך מפחיד".

גם כיום, בין הקלסרים, מאירמן ממשיך לעבוד כדוגמן בתדירות נמוכה. הוא הפרזנטור של פולגת, השנה עשה שני קמפיינים גדולים בספרד ובאיטליה, וביום חמישי הקרוב יחל להגיש פינה בתוכנית תרבות ברשת. כביכול, סיפור הצלחה של דילוג אלגנטי בין קריירות זוהרות.

בין טראש מוחלט לרצינות תהומית. ברוקדים עם כוכבים. צילום: יוני המנחם
 דילוג אלגנטי. עם חיים אתגר, קארין מגריזו וגיא פינס. צילום: יחסי ציבור

"קטיעה של גף"
מבט שני, לעומת זאת, יגלה בלגן. אם לא מספיקה היזמות העו"דית, השנה הוא נאלץ לעשות חושבים גם לגבי נישואיו, שהסתיימו לאחרונה. "היתה אהבה גדולה, ולא סתם היא החזיקה שמונה שנים מגיל צעיר, ואני הייתי בתחום שהיו בו הרבה פיתויים והצלחנו", הוא אומר בשקט.

"היתה חוסר התאמה. אנחנו מאוד שונים והאהבה שרפה את כל הפערים כשהיא היתה שם בעוצמתה הגדולה ביותר. אבל בשלב מסוים, האהבה לא מספיקה. זה כמו למצוא חניה בתל אביב. עיר מקסימה, תל אביב, אין ספק. רולס רויס, רכב מדהים, אין ספק. יחד זה לא ילך, אי אפשר למצוא חניה לרולס רויס בתל אביב. לא הולך. למי יש כוח לחפש חניה?".

ומי הרולס רויס במשל?
"דנה. אבל אם אתה מחפש חניה לרולס רויס בתל אביב שמונה שנים, ולא מצליח, זה הופך קשה מדי. ואחרי כל כך הרבה שנים אתה רוצה שהדברים לא יהיו כל כך קשים".

הפרידה היתה הדרגתית?
"מאוד. זו גם הסיבה שפתאום רואים אותי יוצא ומתפלאים. דנה ואני עבדנו מאוד קשה כדי לגרום לקשר הזה לעבוד, אבל אחרי שנים של נסיונות החייאה שנכשלו לא נותרה ברירה אלא שכל אחד ימשיך בדרכו. חששנו מהנורא מכל, ובסוף לא היתה ברירה אלא להפנים שזה קורה.

"בגלל שזה היה הדדי ושני הצדדים הרגישו אהבה גדולה לצד קושי גדול, זה לא נגמר במלחמת עולם. ואני בתחום המשפט ואני יודע כמה זה נדיר. ישבנו כמו שני אנשים שכלתניים והגענו למסקנה, בכאב גדול, שאם זה לא יקרה עכשיו זה יקרה בעוד שנה, או אחרי הילד הראשון. וכן, היה לי את החשש שאני אולי לא אצא מהבית ואני אהיה בדיכאון קשה. אבל הצלחתי, עם הרבה תעצומות נפש ובלי פסיכולוגים. פשוט לא היה לי זמן לזה".

מה עשיתם ברמת נסיונות ההחייאה? הלכתם לטיפול זוגי?
"עשינו כל דבר שמצאנו לנכון וכן, זה כלל הרבה נסיונות, מכל הסוגים. זו לא היתה החלטה אימפולסיבית. זה גם לא קרה על שום רקע צהוב. זה לא העניין. במקום כאב נורא של רעם ביום בהיר, זה היה נגיסה אחר נגיסה אחר נגיסה, שבסופה זה כבר היה קל, באופן יחסי.

"בשיא המשבר לא הייתי נגיש לאף אחד. למזלי, אולי, החיים הכריחו אותי לצאת מהבית. הייתי חייב להוכיח את עצמי בסטאז'. עכשיו אני בסוף התהליך. ואני שמח, גם אם זו היתה קטיעה של גף כדי להציל את שאר הגוף, זה היה הכרחי. וגם גרושתי, לפי מה שאני רואה, מרגישה דומה. ואני לא יודע אם נהיה חברים לאורך שנים, אבל יש לי הערכה גדולה כלפיה וקרבה והבנה".

רז מאירמן ודנה כהן בחתונתם. צילום: קובי בכר
 ניסיונות החייאה. צילום: עודד קרני

מוצף בפייסבוק
ומה אתה יודע על זוגיות היום, אם בכלל?
"עוד לא ממש הפנמתי את הלקח, אבל אני מבין שהתאמה והרמוניה הן לא פחות חשובות מאהבה. אהבה זה מדהים אבל זה לא מספיק. וזו ממש התפכחות מצדי. כי הייתי ממש דון קישוט. חייתי באיזה עולם בדיוני.

"ועכשיו אני מבין שמעבר לאהבה ולתשוקה ולריגושים צריך לזרום טוב יחד. בבסיס. בשגרה. לא ברגע שאתה בחו"ל וזה מרגש ומקסים, אלא בחיים הפשוטים. מעבר לזה, אני ממש לא יוצא במיאוס ממוסד הנישואים. לא מרגיש כאילו שמיציתי את זה. אני לגמרי בן אדם של זוגיות. של מונוגמיה. פשוט צריך להיות מאוד מאוד קפדן עם מי עושים את זה".

ועכשיו אתה בדרכך לתקתק את כל העיר?
"לא ממש. התחלתי לצאת, ואני עכשיו בעצם בתקופה שלא היתה לי אף פעם. הייתי בברקפסט (קלאב - מועדון תל אביבי, ג.ב.ח) ופחות אהבתי. הייתי ברוזה, בלנדן, בגימנסיה. הייתי בכל המקומות. אנחל בונני ראה אותי איזה יום כשהוא ניגן בפרדריקה והוא הודיע לי שהוא מכיר אותי כבר עשר שנים וזו הפעם הראשונה שהוא רואה אותי יוצא.

"כאילו, הייתי יוצא, אבל למקומות כאלה של זוגות. קפולסקים כאלה וסרט. מה, תיקח את הבת זוג לברים סליזיים? נראה לי עקום. בברקפסט הציעו לי ישר שלישיות, עניינים, הייתי בשוק. לא קונה את זה. זה נראה לי מקסים ברמת הפנטזיה וזוועה ברמת הביצוע".

מה, אמרת "לא תודה"?
"אמרתי 'תודה על המחמאה, אני מוכן לשתות איתכן בירה בשלישייה. מעבר לזה תצטרכו למצוא פרטנר אחר'. אבל זה באמת מקרה נדיר. באופן כללי, אני בן אדם זוגי ואף פעם לא אהבתי אהבה חד פעמית. כזה אני. אני אוהב את העומק שנוצר בזוגיות אחרי פרק זמן. אבל הנה, אחרי שפורסמה הידיעה שהתגרשתי, קרו הרבה דברים מוזרים. קיבלתי הצפה של פניות בפייסבוק. חלקן מנומסות, חלקן פחות. מתברר שמצבי לא כל כך גרוע".

זה מה שחשבת?
"חשבתי שמצב השוק גרוע. אבל אם מחפשים היטב מוצאים דברים יפים, גם במצב השוק המחורבן. כמו הפטריות האלו, שחזירים מרחרחים אותן, כמהין, לפעמים צריכים לרחרח ולחפור עמוק בבוץ כדי למצוא פטריה איכותית".

אתה רומז שמצאת מישהי?
"יש התחלה של משהו. והתחלה מבטיחה. אמרתי שאני בחור רציני".

התחלה מבטיחה. צילום: שי יחזקאל ל"מותק"

רק בלי לאפדאנס
מאירמן הוא באמת בחור רציני להכעיס. את ההצעה שלי לערוך את הפגישה השנייה שלנו בפוסיקאט, מועדון חשפנות סליזי, הוא דחה בדקה ה-90, בתואנה שהוא לא יודע "מה זה כבר יכול לתרום לכתבה?" ו"מצטער, אני לא מבין איך אפשר לעשות ראיון כשאיזה רוסייה עושה לך לאפדאנס?".

תפסיק להיתמם ותודה שהפולניות שלך הכריעה בסוף. השתפנת.
"אני מבין למה זה יכול להיות טוב, אבל אף פעם לא עשה לי את זה בחורה שטוחנת עלי את הסיבוב הרביעי שלה הערב. אני לא יפה נפש, אבל אני ממש לא צריך לשלם לאף אחת על זה".

קל לכנות אותך "חנאנה".
"לא ממש. זו מניפולציה שאני עושה. אני הרבה פחות חנאנה ממה שאני נראה".

איזה סוג של יחסים אתה מנהל עם המראה?
"זה משונה, אבל פתאום שמתי לב שאני לא מסתכל על עצמי בכלל. כבר אין לי מראה בבית. דנה לקחה אותה. יש לי כזו מראה מיניאטורית, של בנים מוזנחים. ואני מסתכל על עצמי. פתאום קלטתי יום אחד שזה גבר שמסתכל עלי. פתאום ראיתי פה איזה שערה לבנה, שם איזה קמט. יש, יש. לא מעט. וזה מפחיד. והנה, חזרנו לשורש הזה, פח"ד.

"וואללה, גיל 30, אחריות. בכלל, גיל 30 בשבילי הוא נקודת ציון דרמטית. חשבון נפש ראשון. זה לא סתם מבחינתי שהרבה דברים קרו בשנה הזו-ההתמחות, הגירושים. לקחת את עצמי מבחינה בריאותית בידיים הרבה יותר. המחשבה קודם כל היתה לצאת מאשפתות ולהתחיל לטפל בעצמי טוב יותר".

אגב , בעקבות הגירושים התחלת לחשוב מחדש על איך שאתה נראה?
"אני יכול להגיד שאחרי שנה שלא עשיתי כושר פתאום מצאתי את עצמי עושה עבודת ידיים עם משקולות. שיהיה יותר חתיכי. אבל אחרי שלושה ימים הפסקתי. נתפסו לי השרירים ואמרתי, למה אני צריך את זה? אבל אני אחזור לזה. זה בריא וזה נכון. אבל יש לי יכולות מדהימות להתחמק מזה. אחרי 12 שעות עבודה צריך לנקות בית, לעשות כביסה, לבשל. למי יש זמן למכון?".

ברור לך שאתה חי את החיים הנורמטיביים עכשיו.
"כן. והם לא משהו".