שבוע האופנה בפאריס לעונת סתיו-חורף 2011-2010
הצהרות חזקות, גם אם לא חדשניות או מהפכניות במהותן, איפיינו את ימיו הראשונים של שבוע התצוגות לקראת עונת סתיו-חורף 2010-2011 שנפתח בפאריס בסוף השבוע שעבר. מעצבים רבים בחרו אמנם להתמקם בטריטוריות המוכרות להם, אך יצרו עונת תצוגות רבת עוצמה כשזיקקו או שיכללו את חזונם האסתטי.
הנשים שפקדו את התצוגה של דריס ואן נוטן ביומו הראשון של שבוע האופנה ודאי לא ציפו לחזות בשיקוף כה ברור של עצמן על המסלול. האופן שבו המעצב שילב בין פריטים שקיימים במלתחה של כל אשה היה מעורר השראה - הוא הראה כיצד מקטורן יכול להיראות נפלא מעל חצאית נשפים תפוחה בסגנון שנות ה-50 ורמז כי שרוולי טריקו בגוון חאקי-זית יכולים להיות מענה הולם לשמלת ברוקד עסיסית שופעת תפרחות.
בין שלל הצורות והבדים שהרכיבו את הקולקציה, אפשר היה לזהות צלליות בהשראת התפירה העילית של שנות ה-50 וה-60, חייטות גברית מסורתית וסגנון צבאי. ההישג הגדול של המעצב היה בניסוח מראות מצודדים ששילבו בין כל האלמנטים הללו, בין מחווה גדולה לפריט לבוש נינוח. בחלק מן המקרים, כמו למשל בז'קט מחויט שנחתך מבד אחד בטורסו ובד אחר בשרוולים, הוא עשה זאת בפריט אחד. כשאפודת פוטר אפרפרה רחבה נלבשה מעל שמלת סאטן פרחונית שטיאטאה את הרצפה, העיד השילוב על רגישות אנטי-אופנתית קלה ברוח הגראנג' של שנות ה-90, בניחוח חדש כמובן.
בתוך זמן קצר השלים גארת פיו את המעבר ממעצב צעיר שחזונו הגותי-עתידני המכושף מאפיל על מידת הלבישות של בגדיו למעצב של מלתחה עירונית מפתה בשביל קהל מגוון של נשים. העונה הוא התקדם מן המראה החייזרי, שהיה עד לאחרונה סימן ההיכר שלו, לעבר קו פתלתל יותר. הקולקציה, מלאכת מחשבת של חייטות מעוררת השתאות, קיפלה בתוכה את כל העקרונות והמוטיבים האפלים של פיו, אולם באופן מעודן והרמוני יותר.
צורת השברון (Chevron), שמקורה בשלטי אצולה של ימי הביניים, בלטה לכל אורך התצוגה. בהיותה סמל שעיטר בעבר גם מגני אבירים, זו הלמה את שריוני העור שיצר פיו ביד מיומנת. שמלות מעיל כבדות, טוניקות ואפודות א-סימטריות הורכבו כולן מפסי שברון שנוצרו מעור שחור במנעד רחב של טקסטורות - החל בעור נוקשה בגימור מבהיק שנראה כגומי תעשייתי, וכלה בזמש רך וקטיפתי. גזרת A שנשסעה בחזיתה יצרה צלליות שופעות תנועה. פיו הדגיש זאת באמצעות פסי השברון שהופיעו בעוביים משתנים או בשלשלאות מתכת כסופות וקטנטנות, שגלשו מעדנות על גופן של הדוגמניות או ריפרפו מעליהן כשמלות גדילים זוהרות.
בארוק-אנד-רול
אף שנוצרה בהשראת מוצרים ביתיים זמינים, כגון משטחי מטבח מפורמייקה בסגנון שנות ה-70 או אריזות מזון, לקולקציה שיצר ניקולא גסקייה עבור בלנסיאגה היתה עוצמה פוטוריסטית מאלפת. הרצפה המוארת בהשראת "אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק, שהותקנה במיוחד לצורך התצוגה במלון הפאר הוטל קריון, ביטאה היטב את המיזוג בין אלגנטיות יוקרתית לעתידנות שהציגה הקולקציה. שילובי החומרים והגוונים, וכן המניפולציות היוצאות דופן שעשה עליהם המעצב, הזכירו את החזון העתידני שהיה למייסד הבית לגבי התפירה העילית.
קוד הלבוש היה פשוט - חלקים עליונים מפוסלים ברכות, מכנסיים בקווים זורמים שעוקבים אחר הגוף ונעליים שנוצרו מגושי פלסטיק צבעוניים ובשרניים. אולם האסתטיקה שיצר באמצעות שילוב של טכנולוגיה מתקדמת ומלאכות יד מסורתיות היתה רוויית שיק פאריסאי ועכשווית. החל מן המעיל הראשון ששלח אל המסלול - שילוב בין גיאומטריה, קולאז', משטחים בגימור מבריק או מט, קשמיר שנראה כפולימר תעשייתי מוקצף ופרווה שנחתכה בצורת קווילט - היה קשה לעקוב ולפענח את העושר החזותי, שכלל בהמשך גם גוני פורמייקה בהירים (כחול חיוור, מנדרינה, חום, פיסטוק ואקווה), פאנלים חומים ולבנים דמויי סרטי הדבקה תעשייתיים, טיפוגרפיה צבעונית שנשאלה כפי הנראה מאריזות של מוצרים או מלמלות ורדרדות תפוחות שהזכירו עטיפות ממתקים. מן הסתם, אפשר היה לתהות על מידת הלבישות של כמה מן הדגמים שהוצגו, אולם אם האופנה נדרשת לדחוק תדיר את גבולותיה, לזכותו של גסקייה ייאמר כי הוא עשה זאת בחן ובמעוף רבים.
"Let's Go Crazy" הכאוטי של פרינס מ-1984 שהתנגן בפס קול התצוגה של בלמן היה יותר מהצהרת כוונות של המעצב כריסטוף דקרנן, שהמשיך גם העונה למתוח אל קצה את אסתטיקת שנות ה-80 הזוהרת והראוותנית שמזוהה עם עבודתו. הפעם היה זה בארוק-אנד-רול, עם קולקציה שנעה על הציר שבין הגלאם-רוק של מר "גשם סגול" והשפע המוחצן של המלך לואי ה-14.
הקולקציה כללה ברוקד פרחוני בשרני, מעילי גלימה מעוטרים חברבורות נמר, מגפים שנשרכו בסרטים, שמלות שנשסעו בנדיבות, שיבוצי פאייטים ואבני קריסטל וכמובן שילובים אציליים של סגול וזהב. חליפות המכנסיים ברכיסת כפתורי זהב היו הפרשנות היחידה של המעצב לבגדי עבודה.
הנשים של בלמן אינן מעוניינות בבגדי חולין, הן חושקות בשמלות ערב נוצצות ופתייניות, כמו למשל שמלות הפאייטים הקצרצרות וההדוקות של דקרנן, שהיו גם העונה בעלות כתפיים מודגשות. במובן מסוים, אירוני למדי בהתחשב במחירים השערורייתיים של בגדי המותג, עבודתו של דקרנן קרובה יותר לזו של אופנה מהירה בכך שהוא מציע לנשים את הבגדים שהן רוצות מיד, ללא השתהות. התצוגה לא נשאה עמה בשורה חדשנית עם הכתפיים המרופדות, המכפלות הגבוהות וגודש החרוזים המנצנצים, אולם מי יעלה על דעתו להחליף כעת נוסחה מנצחת ומוכחת שהביאה לגידול של 50% בחמש השנים שחלפו מאז התמנה דקרנן להוביל את הבית?
בחדר שהוחשך כמעט לחלוטין באמצעות וילונות שחורים, בשעת בין ערביים, שבט הדוגמניות ששלח ריק אוונס אל המסלול בשיער משוח לאחור ועפעפיים מושחרים ששיוו להן ארשת פנים זעופה היה נדבך נוסף בחזון המורכב של המעצב על עוצמה נשית. ברגלים ארוכות שכוסו הדפסים מזוגזגים בגוני פחם ובזרועות חשופות, מבעד לשריונים תפוחים שיצרו מראה שכבות מורכב, נצפו חצאיות ג'רסי א-סימטריות שקפלי בד התפקעו בחזיתן, ושלל אביזרים: כפפות עור מכותרות בצמידי פרווה, מגפי עור שנשקו לברכיים, וגולת הכותרת - צמידים גדולים, חובקי מותנים, בגוונים שונים של כתום.
מקור כוחה של הקולקציה היה טמון ביכולתה לפנות לקהל מגוון ורחב של נשים. המעילים הארוכים שהציג, למשל, אפילו אלו מביניהם שכללו ברדסים בצורת קסדה, יקסמו לקהל עירוני-גותי מכל הגילים.
עולים על הסוס
הבזקי הברקים, קולות הרעמים ונקישות פרסות סוסים שנשמעו בפתח התצוגה של דיור הבהירו היטב את הכיוון שאליו פנה ג'ון גליאנו בקולקציה שעיצב העונה. המלתחה שעיצב, בהשראת פרשי סוסים, היתה למעשה המשך ישיר של קולקציית התפירה העילית שעיצב עבור בית האופנה שהוצגה בעיר בינואר האחרון.
המסע שעשה המעצב אל מחוזות המאה ה-17 החל עם הפצעתה של הדוגמנית האמריקאית קרלי קרוס באולם, לבושה בשכמיית עור חומה, מבהיקה ומסתלסלת, מעל שמלת שיפון-משי ורדרדה ומגפי פרשים ארוכים מעור חום. כשמעילים גדולים עשויים עור וזמש, מנוקדים בפרווה, נלבשו מעל שמלות אווריריות משיפון-משי בגוני פסטל מעושנים, עטורי מלמלות תחרה ואבני חן, שכיסו מגפי פרשים גבוהות, התחוור כי לגליאנו יש עניין רב יותר בגילוי ובחשיפה מאשר בלבוש.
הקולקציה כללה לא מעט הברקות ראויות לציון, החל בפרוות, שעוצבו בטכניקה חדשה ששיוותה להן מראה של גדילים או סיומת דמויות ריסים, שרך שמלות וולאנים מרהיבות שנחתכו מעור רך וכלה בשמלות ערב מפתות עשויות ג'ורג'ט. אולם הרושם הכללי הסגיר דמיון רב מדי לעבודה של גליאנו בקו העצמאי שלו. אם להישאר לרגע בעולם הפרשים, כשגליאנו עלה למסלול בתום התצוגה, לבוש כמו רוזן בחולצת מעטפת שקופה ומכנסי רכיבה שנבלעו בתוך מגפי עור גבוהים, היה מפתה למדי להכריז עליו כעל"One Trick Pony" .
בתצוגה של ויוויאן וסטווד, שנפתחה אף היא בהבהובי ברקים, הדוגמניות הראשונות שיצאו אל המסלול עטו בגדים שנראו כאילו נוצרו כלאחר יד משמיכות צמר שנמצאו בקרן רחוב. סוודרים, מעילים ושמלות נדמו מרושלים למראית עין, אף שנחתכו במיומנות מפעימה. גם בדגמים שהופיעו לאחר מכן וסטווד נותרה בטריטוריה הטבעית שלה, מנסחת מחדש בסגנונה המובחן מראות בריטיים מוכרים - החל בבגדים מפורקים או מרוטים בסגנון הפאנקיסטים של קינגס רואד וכלה בשמלות חלבניות חסודות.
זו היתה אחת הקולקציות החזקות והעשירות שהציגה המעצבת באחרונה, והיא החליפה מצבי רוח וגוונים בהתאם למעברים בפסקול, שכלל בין היתר את מארש החתונה של מנדלסון, נעימות איריות וצלילים תעשייתיים. כששפתון אדום נמרח ברישול על שפתיהן, ממוסגרות בשפמפם שחור דקיק בנוסח דאלי או קאלו, צללית כהה סביב עיניהן וגבותיהן מודגשות, חלק מן הדוגמניות נראו כבנות דמותו של גליאנו. הפעם, המחוות שלהן צומצמו למינימום; דוגמנית אחת הריחה בתאווה פרח פלסטיק גדול שנשזר בדש שמלתה ואחרת דיברה בטלפון נייד באופן תיאטרלי בעודה צועדת על המסלול. דוגמנית נוספת סחבה שני תיקים - תיק גב ותיק צד, שניהם גדולות באופן מוגזם - ככל הנראה ביקורת על הבהלה לתיקים מן השנים האחרונות. הדימוי היה משעשע ומוצלח, ולבטח חד יותר מכל הסיסמאות הריקות שהתנוססו על בגדיה של המעצבת בקיץ האחרון. דוגמנית בשמלה מתקתקה שכוסתה בסרטי קונפטי צבעוניים חתמה באופן סמלי את החגיגה ואת מצעד השמלות הסקסיות, שהיו מעט מבולגנות ומעט מבודחות, בדיוק כפי שמסיבה טובה צריכה להיות.
לאחר שבעונה הקודמת חוללה עזיבתו של מייסד בית מרג'לה טלטלה ובלבול קונצפטואלי בבית האופנה, נראה שבעונה הנוכחית צוות המעצבים שממלא את מקומו עלה על המסלול הנכון.
ניסוח מחדש של קודים קלאסיים של לבוש היה תמיד חלק נכבד מסוד הקסם של בית מרג'לה. העונה, המעילים של מרג'לה הציגו צורה חדשה של שרוולים - שטוחים ומתעגלים בחלקם האחורי במראה מכונף. בגזרת המכנסיים, התרומה היתה מאתגרת ואף ניסיונית יותר: למעשה אלה היו רק אשליה - חלק קדמי שנתפר בצדיו לגרבונים שקופים. לעתים הם הושלמו מאחור בחצאית מיקרו-מיני עשויה ג'רסי אפור. קו המותניים, שהתרחב בהמשך ישיר לגזרת המכנסיים הישרה, נותר יציב ומלבני תודות לריפוד של יריעות פלסטיות שקופות. כשהמותניים נאספו לתוך אגן מלבני רחב ומרחף, הצללית הנשית מעולם לא נראתה כה חדה וגיאומטרית. אלמנטים מוצלחים נוספים, כמו למשל אביזרי ראש פרוותיים שהפכו ממחממי אוזניים למחממי זרועות, הציבו את המותג בחזרה במקומו הטבעי בטריטוריה האינטלקטואלית.
גרם המדרגות המתפתל שניצב בקצה המסלול בתצוגה של לאנוון העלה על הדעת את האפשרות שדוגמניות בשמלות משי ארוכות יירדו בו באטיות, כמו כוכבות הוליווד זוהרות בשנות ה-40. אולם הנרטיב של אלבר אלבז היה אחר לגמרי. למקצב המהיר של תופי טם-טם, יצאו הדוגמניות אל המסלול לבושות בבגדים שאיזנו בין פשטות עירונית ארכיטקטונית לבין גודש של אורנמנטים שמקורם בשבטים אפריקאיים. פאות הקארה השחורות הזהות שחבשו הדוגמניות לא רמזו אף הן על תרחישים אפלים אופייניים לסרטי פילם נואר. הן דיברו על שבטיות. "אני תמיד מאמין באינדיבידואליות, ואני אוהב נשים שנאמנות לעצמן", אמר אלבז בתום התצוגה, "אבל רציתי להראות איך זה נראה כשכולן נראות אותו הדבר". דבריו נאמרו ביחס לתשוקה של נשים ליישר קו על פי מודל יופי אחיד, בין אם באמצעות ניתוחים פלסטיים ובין אם דרך מלתחה דומה.
בגדי היום שפתחו את התצוגה נחתכו מחומרים אלסטיים בצלליות נקיות ומובנות. בשמלות ובמעילים שהציג נותר מרווח בכתפיים תודות לצביטה של הבד, למיקומו של השרוול במורד הזרוע או בעזרת קפל ישר וחד. "כתפיים חזקות הן סמל לכוח", אישר המעצב מאחורי הקלעים. אולם, לדבריו, נמנע מלעשות שימוש בכריות ריפוד בכתפיים מאחר והוא "מעדיף נשים חזקות ולא נשים כוחניות."
החייטות הנפלאה פינתה מקום במהרה לגודש של תכשיטים אתניים גדולים עשויים גושי מתכת ומשובצים בחרוזים וקריסטלים. לקול הלמות התופים, אלבז האיץ את הדופק בשמלות קוקטייל מוזהבות שהדהדו ליבשת אפריקה והציגו עושר של עיטורים חושניים כמו נוצות יען, תחרות, אבני חן וקפלוני בד חדים שטיפסו בכיוונים מנוגדים.
כוחו של אלבז נובע בין היתר מיכולתו לספק את תשוקותיהן הסותרות של נשים ביחס לאופנה - בשילוב של נוחות עם יופי ללא פשרות במלתחה המפתה שהוא מציע מדי עונה. הפעם, ההבנה שלו ללבן של נשים תורגמה לדימוי הציורי של דוגמניות שמטפסות במעלה גרם המדרגות. כפי שניסח זאת בעצמו: "לא רציתי להצעיד את הדוגמניות במורד המדרגות. העדפתי לראות את הנשים מטפסות מעלה".
