שבוע האופנה העילית לעונת סתיו-חורף 2010- 2011

בצבעי לבן, זהב וחום, בעבודת תחרה מורכבת היוצרת תבנית שלד, קולקציית התפירה העלית של ריקרדו טישי לז'יוונשי נגעה בצד הדתי האפל והעמוק של המעצב בן ה-35. לעומת תצוגת בגדי הגברים הראוותנית מהחודש שעבר, על בגדי חבורות הרחוב והדוגמנים הדרום-אמריקאים החושניים שלה, המעצב הציג את הקולקציה שלו ביום שלישי שעבר בפרטיות של אחוזה פרטית בסמוך לכיכר ונדום בפאריס. השמלות בתצוגה השתלשלו ממתקני תלייה מעוגלים.

המעצב התמקד בבגדי ערב, והעושר הבארוקי ומלאכת המחשבת המורכבת היו מעין הד לקירות מצופי הזהב של האכסניה. הוצגו שם גרבוני תחרה עבודת יד, גדילים עשויים מנוצות ונעליים בהדפסים מופשטים וסוריאליסטיים של נעלי גברים. כמעט שלא ניכרה החייטות החדה המתקשרת לז'יוונשי, בית האופנה שטישי משמש כמנהלו הקריאטיבי זה חמש שנים.בראיון הסביר המעצב את חזונו.

התצוגות הראשונות שלך באיטליה היו שקטות מאוד, וכמעט דתיות באווירה שהשרו עליהן הנרות שדלקו בכל מקום. שמעתי אותך אומר שאיטלקים אוהבים שלושה דברים: סקס, כדורגל ודת. מה הכי קרוב אליך משלושתם?

"אני בעניין הדת. גדלתי במשפחה מדרום איטליה והיתה לי ילדות קשה מאוד, כי איבדתי את אבי כשהייתי קטן מאוד. היתה לי אימא מהאגדות, והיו לי שמונה אחיות. לא חסרה לי אהבה בחיים, אבל הדבר היחיד שנתן לי את הכוח להיות מה שאני היום הוא הדת, האמונה. לא חשוב מה הדת שלך, חשוב שתאמין במשהו".

מתוך קולקציית התפירה העילית לעונת סתיו-חורף 2010-2011 של ז'יוונשי. לבן אפל (תצלום: רקס)

בוא נחזור לילדותך: העיירה הקטנה שלך, טרנטו, שוכנת על צלע של מצוק...

"עיירה קטנה - יפהפייה, בארוקית, אפלה מאוד מבחינה מסוימת. זו עיר שאופיינית לדרום איטליה, רווחת בה אגדה על בנות ים ששוחות במים. זו איטליה שלא רבים מכירים - זרים חושבים על סרדיניה, גן עדן יפהפה, או על סיציליה. אבל טרנטו היא אפלה מאוד כי היא קשורה מאוד לדת, ובו בזמן האנשים בה מאושרים ושמחים וחוגגים הרבה. וזה חלק מהאישיות שלי - יש בסגנון שלי אופל, הוא דבק בי בגלל התהלוכות, הצעיפים, הבתולה מריה, הצלבים וכל החלק בדת שקשור בסבל, שאותו אני אוהב. מלבד זאת יש לי גם חלק שמח בחיים".

תצוגת האופנה היוקרתית והפרטית נראתה רחוקה מאוד מתצוגות העבר שלך, שבהן קורטני לאב ישבה בשורה הראשונה ושרה במסיבה שהתקיימה לאחר מכן. אתה מתבגר?

"בעונה הנוכחית החלטתי לחזור לשורשים של בית האופנה וליצור קולקציה קטנה, מרוכזת יותר ובעלת מסר בנוגע לגזרה ולעיצוב. אני רוצה להציג עשר הופעות ספציפיות מאוד, זהות חזקה של מה שעשיתי בחמש השנים האחרונות, ולמכור פריטים בפגישות שייקבעו מראש, כפי שעשו פעם, בשנות ה-50 וה-60. התפירה העילית בעבורי היא משהו מיוחד מאוד, משהו שצריך להעניק לו זמן, משהו אישי מאוד".

מדוע לדעתך מעצבים איטלקים רבי דמיון והמצאה באים לפאריס ופורחים בה?

"אם אני חייב משהו למדינה כלשהי - זו אנגליה, משום שבה התאפשר לי ללמוד. המדינה השנייה היא הודו, כי שם התחלתי את הקולקציה הראשונה שלי. השלישית היא צרפת, כי שם קיבלו אותי ואיפשרו לי לכהן כמעצב הבית של ז'יוונשי. אבל איטליה היא מדינה מדהימה ואני גאה מאוד להיות איטלקי, אני שמח מאוד שאיטליה נמצאת בחיי".

אתה מדבר על משפחה. אתה מאמין במשפחת האופנה?

"אני בן 35 ואני באמת חושב שהדבר החשוב בחיי היום-יום הוא המשפחה, אנשים שאתה מאמין בהם והם מאמינים בך. אני תמיד מוקף נשים. נשים הן הביטוי הגדול ביותר של חיי, המוזות שלי: מריה-קרלה (בוסקוני, הדוגמנית), מרינה אברמוביץ' (האמנית), קורטני לאב. אפילו צוות העובדים שלי מורכב ברובו מנשים. למה? כי תמיד הרגשתי בבית במחיצת נשים, מאז שהייתי ילד; רוב החברים שלי היו בנות. גדלתי עם אחיותי, ותמיד נמשכתי לנשים חזקות. באיטליה אומרים שנשים לא לובשות את המכנסיים, אבל יש נשים חזקות מאוד: הן יודעות מה הן רוצות. וזו ההצלחה של חיי".

האם הגברים שהצגת בתצוגה בחודש שעבר הם הגברים שהנשים מתצוגת האופנה שלך יוצאות אתם?

"האשה שלי חזקה מאוד, בטוחה מאוד במיניות שלה ובהחלטות שלה, וזה מאפשר לה להשתעשע בשני העולמות. היא יכולה ללבוש טוקסידו וחולצה רומנטית; היא יכולה ללבוש ז'קט, כמו ז'קט של גברים, עם שמלת מיני ונעלי עקב גבוהות".

אתה מדבר על הצד האפל שלך, שנובע מהדת, אבל אין הרבה אופל בקולקציית התפירה העילית הזאת. היא מתחילה כולה בלבן, בלי שום שחור! זה הצד השמח שלך?

"בשבילי אפל זה לאו דווקא שחור וצבעים כהים. העניין הוא לא בדים גותיים ושחורים, אלא משהו מנטלי יותר. הקולקציה הזאת היא מוארכת, הצורה היא כמו טיפה על הגוף. לדוגמה ז'קט של טוקסידו, דבר שאני עושה בעונות האחרונות - הוא קצר מלפנים ומעוגל אבל דרמטי מאוד מאחור. זה כמו ללבוש שכמייה מעל גלימת כמורה שחורה וארוכה.

"ויש הרבה צלבים. יש לי רוכסנים שפותחים את השמלה, חולצה שחוצה את הגוף במותניים ומלפנים. מלבד זאת עבדתי עם פריטים שכולם זהב, דבר שלא עשיתי קודם. מה שחשוב הוא ההדפס, שרקום על הבגד ומתאים לכנסייה, למוסיקת הקודש, לאפיפיור. אני חושב שהתצוגה הזאת פחות אפלה. היא לא שחורה - לראשונה בעשר שנות הקריירה שלי. הצבע הכהה ביותר הוא חום; והמעבר נעשה מחום ללבן.

"קשה לי ליצור קולקציה שעוברת מצבע לצבע, כי שיטת העבודה שלי נובעת מדבר אחד שאני מאמין בו ומפתח אותו עד הסוף. בעונה הנוכחית התמקדתי בעיקר בצבעי סלמון, בצבעים רעננים, בבז'. זה הצד הרומנטי שלי, אבל הקונצפט שלי הוא גותי ואפל מאוד".