את 2010 שחלפה לה ניתן להכתיר כשנה בה ניתן חותם השימוש הרשמי והסופי בתרבות הצרכנית בפלטפורמת השופינג המקוון. עם זאת, נדמה שעל אף עלייתו של אתר קניות האונליין הישראלי הראשון (והמוצלח) בל&סו לאוויר, ישראל עדיין נמצאת הרחק מאחורי שאר העולם המערבי. שופוהולינקית יצאה למסע באתר הרשתות המקומיות וחזרה עם מבט לכמה מאתרי המותגים המובילים בארצנו:
קסטרו
אין ספק שלמותגים המקומיים יש הרבה מה ללמוד מקסטרו. אתר הבית של המותג, שעבר לאחרונה מתיחת פנים ושדרוג רציני, נראה כעת כמו מגזין אינטראקטיבי, בדומה לאתר של אסוס, ולא רק כפלטפורמה לאיסוף מידע. עצם ההשוואה לאתר בהיקפו של אסוס עשויה להצביע על מידת ההצלחה, שנראה מעודכן, מזמין ואינטראקטיבי כאחד.
הניווט באתר: החלוקה באתר נוחה מאוד ונעשית על פי מחלקות הנשים והגברים, כאשר כל אחת מתחלקת לתת קטגוריה בהתאם לסוג הפריט שנבחר. במפרט הפריטים עצמם ניתן למצוא תמונה ברורה של המוצר עם אפשרות לבצע תקריב על הדיטיילינג, אינפורמציה על הצבעים הקיימים, המידות והמחירים העדכניים, רק מה? בלי אפשרות לבצע רכישה מקוונת. נותרת השאלה עד כמה יכול להיות יעיל אתר אופנתי, גם אם הוא מספק את כל האינפורמציה המקיפה על מוצרי החברה, אם הוא לא מאפשר את רכישתם אונליין ומחייב את הלקוחות המעוניינים בפריט להגיע פיזית לחנות ולתור אחר המוצר אליו נחשפו קודם לכן באתר.
טעון שיפור: אין ספק שהגיעה העת שאתר בסדר גודל של קסטרו, יצטרף למהפכת הטכנולוגיה ויציע ללקוחותיו ליהנות ממוצרי החברה ומהסיילים השונים גם מבלי להתרומם מהכסא. >>> קישור

נעלי טו גו
כחלק מניסיונותיה של החברה לקבע את מעמדה כמותג נעליים מוביל, גם אתר הרשת עבר לאחרונה מתיחת פנים דרסטית. האתר, שהיה ארכאי ומיושן, חולי שממנו סובלים אתרי אופנה רבים בארץ, נראה כעת חדשני ואינפורמטיבי, ואפילו ניתן לומר בהיסוס שמדובר באתר שיכול לעמוד בקנה אחד עם אתרי קניות בינלאומיים, לאחר שיעבור מקצה שיפורים קצר. העמוד הראשי דינמי ועמוס באינפורמציה (יתכן שעמוס מדי) ובו ניתן למצוא מידע אודות המבצעים המעניינים ברשת, להצטרף למועדון הלקוחות, לבקר בקטלוג הרשת ולקבל הצצה מהירה למוצרים הנבחרים של העונה.
הניווט באתר: הסדר מגיע רק כשבוחרים לנווט באתר לפי הקטגוריות השונות. כרגע ניתן לבחור בין נעלי נשים, ילדים, אביזרים וסעיף נוסף מסקרן שנקרא "הבחירות של מירי בוהדנה". סעיף זה הוא גימיקי בעיקר, ואין בו שום אינפורמציה שלא תוכלו למצוא בתת הקטגוריות האחרות, אך אם אתם מתעקשים לברר אילו נעליים מירי בוהדנה הייתה בוחרת (בהנחה והיא לא הייתה הפרזנטורית של החברה, כנראה) אתם מוזמנים לבקר שם. כרגע ניתן למיין את הנעליים לפי סוגים וגדלי עקב, וזאת בהשוואה לאתרי מכירות שונים בהם החלוקה היא רחבה יותר וניתן למיין גם לפי מחירים או סגנונות.
רישום ודמי משלוח: לראשונה באתרים ישראליים מהסוג הזה, ניתן למצוא כאן פלטפורמת מכירה שכרוכה ברישום קצר ונוח. עם זאת, לא ברור מי תעדיף לרכוש מגפיים באמצעות האתר, שכן נדמה שהמבצעים בחנויות לא חלים על הרכישה המקוונת, הכרוכה בנוסף בעלות דמי משלוח של כ-35 שקלים.
טעון שיפור: להוסיף חלוקה לפי מחירים, מן הגבוה לנמוך ולהיפך. >>> קישור

נעלי בינגו
חנות נעלי נשים נוספת, שהייתה מהחלוצות בתחום ההזמנות אונליין בארץ. להבדיל מהחנות המקוונת של טו-גו, גם מפלס המחירים הוא גבוה משמעותית, אם כי גם המבחר מרשים בהתאם. באתר תוכלו למצוא שמות מוכרים כמו נעלי מליסה, שולה ונטורלייזר, במחירים שנעים בין 300 שקלים ועשויים להגיע אפילו ל-1000 שקלים. נקודת זכות: לא מדובר בדגמים עודפים או ישנים, אלא בחדשים והמעודכנים ביותר של כל המותגים.
הניווט באתר: החלוקה באתר נוחה וידידותית למשתמשת. גם כאן ניתן לבחור קטגוריות לפי חלוקה של סוגי הנעליים ומזג האוויר, עם יוצא דופן אחד עבור נעלי המליסה, שזכו, ובצדק רב, לקטגוריה בפני עצמם. בנוסף, ניתן לנווט בין מחלקות האאוטלט של נעלי הקיץ והחורף, שם המחירים סלחניים יותר ועשויים להתחיל ב-130 שקלים בלבד עבור קבקבים של מליסה. כמו כן ולהבדיל מאתר טו-גו, ניתן בצע חלוקה מתבקשת לפי מחירים, הנחות ודגמים נחשקים, ובנוסף להריץ חיפוש בעמוד הבית לפי סוג הנעל והמידה המבוקשת.
רישום ודמי משלוח: לקוחות המבצעות רכישה מעל 500 שקלים עשויות ליהנות ממשלוח חינם לתקופה מוגבלת, בתנאי שהרכישה לא תשקול יותר מק"ג אחד. מאחר שמרבית המחירים באתר עולים על ה-500 שקלים, סביר שברוב קניותיכן תוכלו ליהנות ממשלוח חינם. בנוסף, מי שלא מעוניינת להזין את פרטי כרטיס האשראי שלה ישירות לתוך אתר האינטרנט, יכולה להתקשר למחלקת ההזמנות באתר כדי להשלים את הרכישה בצורה טלפונית, אפשרות שעשויה להיות מועילה לאלו שחוששות מביצוע הזמנה מקוונת. >>> קישור

הרוח הצעירה והאופנתית שמנסה הרשת להעביר ללקוחותיה באה לידי ביטוי גם באתר של החברה, אך בזאת מתחילה ומסתיימת יעילותו.
טעון שיפור: האתר עמוס לעייפה, עד שלעתים הניווט בו הוא בלתי אפשרי. מוסיקה רועשת, סרט וידאו שנע כל העת ברקע ועיצוב מושקע מדי. כל אחד מהמרכיבים הללו היה יכול לעבוד בנפרד באתר המיועד לצעירים, אך השילוב שלהם ביחד לא מאפשר התעמקות בדגמי הקולקציה, כל שכן בבחירת הדגם אותו נרצה לרכוש. באתר ניתן לקבל רק מבט חטוף לדגמים, כפי שהם מוצגים בקטלוג, עם מחירם הראשוני, ללא שום מידע עדכני או אינפורמטיבי מספק. ואם זה לא עדיין לא ברור, אז גם בטוונטיפורסבן מפגרים הרחק מאחור ולא מאפשרים קנייה מקוונת. הכי 2008. >>> קישור

רנואר
המתחרה הגדולה של קסטרו לא מצליחה לספק תחרות בזירת האונליין. בעוד שקסטרו מתאמצים ליישר קו עם אתרי הקניות הגדולים בעולם, ניכר שהאתר של רנואר ממשיך לדשדש מרחוק, עמוק בביצה הארצישראלית המוכרת.
טעון שיפור: בעוד שבטוונטיפורסבן, חברת הבת של רנואר, עושים ניסיון (לא מוצלח) לספק ערך מוסף ביצירת מגזין אינטראקטיבי לגולשות האתר, ברנואר החליטו לפסוח על הנסיונות לנהל אינטראקציה עם הלקוחות. האתר של רנואר נראה כמו קטלוג סטנדרטי בליוויו של פסקול, ובכך אינו מספק שום הצדקה לכניסה אליו מלבד האפשרות לצפות בקטלוג הרגיל של המותג, אותו ניתן להשיג בכל אחד מסניפי הרשת. הרי גם כאן, במקום למצוא תמונות מפורטות של כל פריט הנמצא בחנות, תמצאו את הפרזנטורים, אור גרוסמן ועוז זהבי, מדגמנים באנמיות את דגמי החברה. >>> קישור

הוניגמן
אין עוררין על כך שהוניגמן עושים בעונות האחרונות ניסיון למיתוג מחדש. זה התחיל בבחירה נבונה של הפרזנטריות של החברה - מלאני פרס ואילנית לוי - והמשיך במתיחת פנים מאסיבית שכללה תצוגות אופנה, שמטרתן להודיע שהוניגמן ממוקמת בצורה יציבה על מפת האופנה הישראלית וכדאי להתייחס למותג בכבוד.
הניווט באתר: קיימת חלוקה נוחה לפי קטגוריות של נשים, גברים וילדים, אך אין מחירים או אפילו מפרט דגמים, אלא רק תמונות באיכות בינונית שנלקחו הישר מהקטלוג עצמו. קטגוריה נוספת מאפשרת לגולשים לבדוק אילו פריטים נמצאים כעת בחנויות, אך גם בה אין ולו בדל אינפורמציה באשר לתיאור הפריט ותמחורו.
טעון שיפור: חבל שבעוד שהאחיות הבינלאומיות מתהדרות באתרים מודרניים ובפלטפורמת קניות, הוניגמן עדיין נותרה הרחק מאחור, ומוכיחה שיש לה עוד אי אלו קצוות פתוחים להתמודד עמם. אמנם גם מרבית אתרי הקניות הישראליים טרם טרחו לשלב פלטפורמת קניות באתר, אך בעוד שאלו הקפידו על הקמת אתר אינפורמטיבי, כמו קסטרו למשל, האתר של הוניגמן חוטא בחוסר יעילות משוועת, אשר מבטלת לחלוטין את הצורך לבקר בו. >>> קישור
