את "הבורר", הסדרה של הוט בה מככבת מרון, כעת בעונתה השלישית (שלישי ב-22:05, הוט 3) היא עדיין לא בטוחה היכן תראה. "בשנה שעברה הייתי באה לאחותי פעם בשבוע וראיתי את הסדרה אצלה", היא נזכרת. "אצלי בבית אני רואה רק סרטי וידיאו. כולם מדברים על 'מד מן' ולי אין מושג. גם אין לי פייסבוק. משהו בי לא רוצה שאהיה כמו כולם".
במה עוד את לא כמו כולם?
"לא מעניינים אותי בגדים, למשל. אולי זה פספוס, כי אני שחקנית ויש לי הזדמנות. דבר שני, פפראצי כמעט לא מצלמים אותי. אני מכירה את כולם, כי עבדתי פעם בחנות צילום, אבל לפעמים הם רואים אותי יושבת בבית קפה, מסתכלים וממשיכים הלאה, ואני תוהה אם אני לא מספיק מעניינת. אני אדם נורמלי, במקרה נקלעתי למקצוע שהוא לא נורמלי".
טוב להיות נורמלים.
"נראה לי שזה הגיל. עכשיו אני מרגישה יחסית טוב. אחרי שבע שנים נהייתי יותר מודעת לעצמי, אני יודעת יותר מה אני אוהבת ומה אני רוצה ויש לי יותר ביטחון עצמי. פעם פחדתי לפתוח את הפה ליד אנשים. אפילו להגיד לנהג בקו ארבע לעצור לי היה דורש ממני הרבה כוחות. ועדיין, אם אני צריכה לעבור בלילה ליד בר הומה אנשים, אני אעשה את עצמי מדברת בנייד. אני מקווה שיום אחד לא יהיה אכפת לי אם מזהים אותי או לא".
מרון, 30, שונאת להתראיין. "עובדים קשה כדי להוציא ממני משהו", היא
מודה ומתרעמת, אחרי התחמקות אלגנטית משאלה בנוגע לבן הזוג שלה: "אויש.
הייתי בחרדה שתשאלי אותי כזה דבר. מה שכולם עושים, זה משעמם. למה שיעניין
מישהו מה אני עושה בזמני הפנוי?".
כי את כוכבת ושחקנית וזכית באוסקר הישראלי. יש מאחורייך אבק כוכבים, ומן הסתם את עסוקה כל היום בהדיפת מעריצים.
"זכיתי באוסקר לפני עשר שנים. החיים שלי ממש לא כמו שאנשים
יכולים לחשוב. אולי עשיתי הרבה דברים, אבל זה לא מרגיש ככה. כשלא עובדים
בתיאטרון יש הרבה רגעים מתים. אני עובדת כברמנית וחוטפת הרבה תגובות של
'מה את עושה פה?', כי לאנשים יש תפיסה נורא מסוימת
של המקצוע, שרק שחקן לא מוכר עובד בברים. חוץ מזה אני מחפשת עבודה
והולכת לאודישנים. מעריצים? אולי אחרי שתעלה העונה השלישית של 'הבורר'. אם
יש הפרש גדול מדי בין העונות שוכחים אותך. אחרי שהעונה תעלה יתחיל הטירוף,
ואנשים יקראו לי ברחוב 'אורנה' ויגידו לי לשמור על יודה לוי".
ואיך את מגיבה לזה?
"זה לא קל. אבל מזהים את הקול שלי יותר מאשר אותי - כשאני פותחת את הפה מיד יודעים מי אני".
האמת , לא קל לזהות אותה. לבית הקפה מגיעה מרון כשהיא עטופה בחולצה
ירוקה ענקית, מהסוג שאנשים נוטים ללבוש לפני השינה. תוסיפו לזה משקפי ג'ק
ניקולסון אטומים ותקבלו נערה אלמונית בת 18. חשבתם שטלוויזיה לא משמינה?
תחשבו שוב. מרון, שעל המסך נראית
איך היה בצילומים?
"נתנו לי ללבוש סוודר שעולה 5,000 שקל . בחיים לא הייתי חושבת לקנות או ללבוש כאלה בגדים, אבל כשאני מודדת אותם זה נראה לא רע בכלל. פתאום חשבתי לעצמי שהלוואי והיה לי סטייליסט שיקנה לי בגדים. אני מאוד מעריכה אנשים שיש להם סטייל. חברה שלי, השחקנית חני פירסטנברג, יכולה לדפוק כל מיני שמלות קטנות שלא הייתי מעזה ללבוש בחיים. לי יש פחות סבלנות להתעסק עם זה. גם השמלות שיש לי בבית הן כאלו שחני קנתה לי".
למי היית קוראת קורבן אופנה?
"יש את האופנה המחרידה של צעירים בתל אביב, שלובשים גופיות, מכנסיים ממש קצרים ונעליים עם גרביים. הם נראים נורא. אופנת היפסטרים מצחיקה כזאת. אבל מי אני שאשפוט אנשים. יש לי את הסטייל שלי, אבל הוא לגמרי 96'".
העונה החדשה של "הבורר" היא ההזדמנות הראשונה של מרון, שמגלמת את
אורנה, חברה של נדב (יהודה לוי) בנו של ראש המאפיה (משה איבגי), לשחק
בסדרה שרצה למרחקים ארוכים, והיא מגלה שזה לגמרי מלהיב. "עד עכשיו היינו
מסיימים צילומים וזהו, יותר לא ראיתי אף אחד מהקאסט. זה הלם. כששיחקתי
ב'קלרה הקדושה' הייתי ילדה בת 17, שפתאום עברה חוויה משנת חיים. התאהבתי
בהמון אנשים שם, וביום האחרון של הצילומים לא קלטתי מה הולך סביבי. הצלמים
או התאורנים ייפגשו על סט אחר, אבל אני אולי לא אפגוש יותר אף אחד מהם. זה
היה פסיכי. אפשר לקרוא לזה מאניה דפרסיה, כי יום אחד את חיה במאניה והכי
כיף לך ליצור עם חבורה גדולה של אנשים, ופתאום הכול נגמר, ואת חוזרת לחיים
האפורים והסתמיים. הייתי ממש אבודה כשחזרתי. לא יכולתי לחזור ללימודים,
הכול היה נראה לי משעמם נורא".
וכאן אסור להרגיז אף אחד כי תפגשי אותם בעונה הבאה.
"בדיוק. פה אני מכירה את הבמאי והשחקנים ויש בזה קטע מגניב.
וגם כיף שהדמות ממשיכה איתך הלאה ומתפתחת מעונה לעונה. נראה לי שמה שיעשה
לי טוב זה מסגרת והמשכיות, אבל כל החיים אני דווקא נמנעת מזה".
אורנה קצת קרצייה. זה ישתנה?
"אורנה ממש משתנה העונה. היא חייבת להשתנות אחרי הטראומה שעברה עליה, שדפקו לה מכות רצח והיא כמעט מתה".
יש קשר כלשהו בין האופי של אורנה הדמות לבין זה שלך?
"מה פתאום, היא ההפך שלי. אורנה הכי 'בוא נתחתן ונביא ילדים'.
הכי פולנייה. גם אני פולנייה, אבל היא מסודרת שאוהבת ללכת ללימודים. אני
לא למדתי כלום אחרי כיתה י"א".
את ממליצה לשחק מגיל צעיר?
"יש משהו בעולם הזה שיכול לגרום למציאות להיראות שחור לבן. אם
המציאות היא ללכת לבית ספר ופתאום למצוא את עצמך על סט, כל דבר אחר יכול
להיראות חסר עניין. אבל אם יש סביבך אנשים שדואגים לך ומחזירים אותך
לקרקע, זה אפשרי. המשפחה שלי לא באה מהעולם הזה ולא ידעה מה אני עוברת
ושצריך לשמור עליי. אחרת, אולי הייתי ממשיכה ללמוד. זה לא שהם הסכימו
שאפסיק ללמוד, אבל זה כבר לא עניין אותי. הייתי הילדה הרביעית, והאחים
הגדולים שלי כנראה התישו אותם לגמרי".
למרות הצהרות מאוד ברורות בנוגע לתיאטרון, עירום וטלנובלות (לא, לא ולא), נצפתה מרון על בימת תיאטרון "תמונע" ובסצינה נטולת בגדים עליונים ב"סוזנה הבוכייה". "אני שמחה שפעם אמרתי משהו אחד ואחרי זה עשיתי ההפך", היא מהרהרת, "זה אומר שאני לא תקועה ושדברים זזים בחיים שלי. לגבי העירום, נתקלתי בתפקיד שאהבתי ושדרש את זה. בתיאטרון שיחקתי פעם אחת, אבל לא אהבתי את זה. אולי אני אשתנה בעוד עניינים".
אז יש סיכוי שנראה לטלנובלה?
"אולי. רגע, חכי: בחיים לא. עכשיו אולי זה יקרה?".
מה לא אהבת בתיאטרון?
"לא למדתי משחק אף פעם. חסר לי רקע ואני מרגישה לא בנוח על במה. כאילו שזה לא המקום הטבעי שלי. יש לי גם קצת פחד קהל. סגנון המשחק שלי הוא כזה שמצלמה מקבלת טוב מאוד, אבל על במה אני אמורה לצאת אחרת, להגיע לשורות האחרונות. לא נוח לי עם זה".
איפה כן היית רוצה לשחק?
"מאוד אהבתי את התפקיד בקומדיה 'חמישה גברים וחתונה'. שיחקתי מישהי שהיא לא ממש הטייפקאסט שלי, שהכול קשה לה והיא קצת מטומטמת. זאת הייתה פעם ראשונה שעשיתי משהו מצחיק וקיוויתי שייפתח לי עולם חדש של דמויות אחרות, אבל איזה, מה פתאום. ראיתי לא מזמן את הפרק הראשון של ?המשרד? ומלי לוי הייתה ממש מעולה, וזה קצת עיצבן אותי, כי הייתי שמחה לעשות את התפקיד הזה".
לא היית רוצה להשתולל עם עוז זהבי על איזה סט?
"ממש לא, גם אם לא היה לי חבר. יכול להיות שאם היינו בארצות הברית והיית אומרת לי ג'וני דפ, כריסטיאן בייל, הייתי בולעת את הרוק, אבל ברמה המקומית? אני לא חושבת. זה גם מעבר למראה. פנטזיות הילדות שלנו הן מאמריקה".
בישראל לא היו כאלה?
"היה רגע שאלון אבוטבול היה נראה לי חמוד, אבל גם זה עבר. אולי זו התל אביביות שבגללה את לא מתרגשת מאנשים בארץ, כי כולם הולכים לאותה מכולת".
ומה הלאה?
"כל הזמן חיכיתי שיבוא הפרויקט הבא, אבל למדתי שאת חייבת לבנות את עצמך, ושיש גבול לכמה אפשר לסמוך על המזל. בינתיים אני מתחילה ללמוד עריכת וידיאו, נראה מה ייצא מזה. אלה חיים נורא מתישים לשבת בבית ולחכות כל הזמן שימצאו אותך".
סטיילינג: שירן מאניה. חנויות: ז'ראר דארל, ה' באייר 14; אניגמה , ה' באייר 34; אמור, ה' באייר 74 - תל אביב רשתות זארה, טופשופ
